חובת תשלום על לכלוך מונית

התשובה

שלום וברכה. בנידון שאלתך יש שני נתיבים שבהם צריך לדון כדי להגיע למסקנת ההלכה, ושניהם שנויים במחלוקת. 1. האם יש בנסיעה במונית דין "שמירה בבעלים" ואזי הנוסע יהיה פטור? 2. והיה ושייך דין "שמירה בבעלים" בנסיעה במונית, האם שייך דין זה גם כשהאדם הזיק בשוגג? נבאר מעט. דין שמירה בבעלים מובא בגמרא בבא מציעא (פא, א). ונאמר בתורה לגבי שואל: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ" [שמות כב, יג-יד]. המשנה (צד, א) לומדת ממקרא זה שאם היו הבעלים עוסקים במלאכה כלשהי עבור השומר, אין השומר מתחייב לשלם אם אירע דבר לחפץ בשמירתו. אעפ"י שדין זה נאמר ב"שואל", הגמרא (צה, א) דורשת שהוא הדין אף בשאר שומרים. שמירה בבעלים נקבעת לפי שעת תחילת השמירה, ולא לפי שעת האירוע ההפסד בחפץ. למשל, אם בשעת תחילת השאלה היה המשאיל עוסק במלאכת השואל, כגון שהיה משקהו מים, שוב לא יוכל השואל להתחייב בתשלומים על אונסי החפץ ההוא מכח אותה שאלה. ולהפך, אם בשעת תחילת השמירה לא היה המשאיל עוסק במלאכת השואל, אזי יתחייב השואל בתשלומין על אונסי החפץ אפילו אם יעסוק המשאיל במלאכתו בשעת האונס (גמרא צה, ב). בנידון שאלתנו, יש אומרים שהנוסע פטור מתשלום מדין שאלה בבעלים, מיכון שהוא שואל או שוכר על המונית, ובאותו הזמן ,הנהג, שהוא הבעלים, נשכר לו והוא עימו במלאכתו. ובעצם יש הפרדה בין המונית לנהג. כך כתב במועדים וזמנים (ח"ד סוף סימן סב). מנגד, יש שסוברים שאין להפריד בין הנהג והמונית, ובעצם אנו שוכרים רק את הנהג, אלא שהמונית היא כלי העבודה שלו, ולכן לא נקרא שמירה בבעלים. כך כתב בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' קז). והאמת שכבר מצינו בזה מחלוקת יותר קדומה: בתרומת הדשן (סי' שיח) כתב לדון לגבי אדם ששכר עגלון שיקח אותו עם הסוס והעגלה, ונתאנה הנוסע במחיר הנסיעה שלקח אותו העגלון. וכתב שם שמשערים איזה חלק מתשלום השכירות שילם עבור הבהמה שנוסע עליה, ובאותו חלק יש אונאה היות והיא שכירות מטלטלין, וכן משערים כמה שילם עבור העגלון שהוא הפועל, ובאותו חלק אין אונאה. עיי"ש. ומכאן רואים שיש להפריד בין המונית לבין הנהג. מנגד, במחנה אפרים (פרק יא מהלכות גזילה) נקט שהכל נחשב לשכר הפועל גם כשלוקח אותו עם רכב. וראייתו מהגמרא (בבא מציעא עו,ב) שאם בעל הבית ביטל את החמרים ממלאכתם, משלם להם מדינא דגרמי גם על מה שנתבטלו הבהמות על ידו שלא עבדו עמהם, ולכאורה הרי אין חיוב "שבת" אלא רק על אדם ולא על בהמה, ובהכרח שכיון שאותו אדם עובד עם הבהמה כולו נחשב כשבת האדם והסוס, והוא נחשב ככלי עבודה של האומן. בנוסף למחלוקת זו, גם אם נאמר ששייך בזה דין שמירה בבעלים, עדיין צריך לדון האם שייך דין שמירה בבעלים במזיק בשוגג: ראה בפתחי תשובה (סי' קעו ס"ק יג) שהביא בשם הראב"ד שאף מזיק בשוגג פטור כשהבעלים עמו. מנגד דעת רוב הפוסקים כדעת הרמב"ם שלא אומרים דין בעליו עמו במזיק בשוגג, שדין מזיק גרע מפושע. ואף על פי שראיתי מה שכתב הבית מאיר (אהע"ז סי' פ ס"ק יז) שאפשר שהמוחזק יכול לומר "קים לי" כדעת הראב"ד, הנה כבר האריך בדחיית דבריו בשו"ת קנין תורה (ח"ג סי' סו). מסקנת הדברים: דין שמירה בבעלים בנסיעה במונית שנוי במחלוקת, וכן דין שמירה בבעלים במזיק בשוגג, אולם כיון שדעת הרמב"ם וכמותו רוב הפוסקים, שלא אומרים דין שמירה בבעלים במזיק בשוגג, יש לחייב את הנוסע בניקיון המונית, ולא יוכל לומר "קים לי" כדעת הראב"ד.