האם כסף קונה?
השאלה
שלום לכבוד הרב. ראיתי בעלון מסוים הלכה מסוימת, ורציתי לשאול האם זאת גם דעת הרב, כיון שזכור לי שבאחד השיעורים הרב אמר משהו אחר... השאלה הייתה כזאת: לפני פורים הלכתי לחנות יין כדי לרכוש יין יוקרתי למצוות פורים. שילמתי למוכר מראש כסף על היין ואמרתי לו שאבוא אחרי הצהריים כשבאתי לחנות, המוכר אומר לי לבסוף הוא צריך את היין לאדם אחר, והוא מחזיר לי את הכסף. האם הוא יכול לחזור בו? והשיב שם (אחד הדיינים שליט"א): אומנם נתת למוכר כסף, אבל כבר לימדונו חז"ל והלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (חו"מ קצח,י) שאמנם מהתורה כסף קונה, ונעשה קניין בכסף לבדו, אבל חכמים אמרו שהכסף לא יקנה עד שהקונה יגביה או ימשוך את החפץ ויעשה בו קנין אחר. לכן הכסף לבדו אינו קונה את היין. ובכל זאת אם המוכר חוזר בו, ראוי הוא לקבל "מי שפרע" בבית דין. מהי דעת הרב? ההלכה הזאת אקטואלית מאוד ושכיחה, שכמעט וכל הדברים כיום נקנים בכסף, מה זה אומר שאם שילמתי מחיר מלא על מוצר הוא עדיין לא נקנה לי?
התשובה
השאלה אכן אקטואלית מאוד, וכפי שציינת אכן הזכרתי מעין זה בשיעור. מובא בגמרא (בבא מציעא עד, א) "אמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא קניא. למאי הלכתא - רב חביבא אמר: למקניא ממש, רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע. והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע. ובאתרא דנהיגו למקני ממש – קנו". ע"כ. ופירש רש"י וז"ל "סיטומתא - חותם שרושמין החנונים על החביות של יין, שלוקחין הרבה ביחד, ומניחין אותו באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם, לדעת שכל הרשומות נמכרות: ובאתרא כו' למיקני - שרגילין לרשום, על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו - כאלו משך קני" עכ"ל. הנה מבואר, כיון שחזינן שסיטומתא הוי קנין, מוכח, שמנהג מבטל הלכה, לכן בכל דבר שנהגו לקנות בו, הוי קנין ומבטל הלכה. ועל פי זה כתב מרן הש"ע (חושן משפט רא, ב) וז"ל: "וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו, כגון על ידי שנותן הלוקח פרוטה למוכר, או על ידי שתוקע לו כפו, (או במקום שנוהגים הסוחרים שמוסרים לקונה המפתח) (הגהות מיימוני פ"ז דמכירה), וכן כל כיוצא בזה." עכ"ל. נמצא שאם נהגו הסוחרים שעל ידי מעשה פלוני יהיה נקנה, אפילו מעשה בעלמא הוי קנין, שהרי מנהג מבטל הלכה. ובזמננו מנהג הסוחרים לקנות מטלטלים בכסף, והוא הקנין היותר מקובל (ואין סמיכות דעת גדולה מזאת, שכן רוב העולם לא מכיר כלל את המושגים של קנין הגבהה ומשיכה), וממילא מועיל קנין כסף משום סיטומתא. אולם לא אכחד, שידעתי גם ידעתי שיש כאלה שסוברים שאף שנוהגים כיום לקנות בכסף, עדיין זה אינו קנין, וצריך לקנות דוקא במשיכה או הגבהה כתקנת חז"ל. וזוהי כנראה גם דעתו של הדיין בתשובה הנ"ל. ומסתבר מאוד שמקור דבריו (אף שלא ציין זאת בתשובתו) הוא הדרישה (סימן רא סק"ג), שחזר על דבריו בחיבורו הסמ"ע (רא, ב) שם כתב שמנהג הסוחרים שפרוטה קונה, הוא רק בנותן פרוטה בלבד שהוא מקצת מעות המקח, אבל אם נתן את כל המעות, כיון שיש חשש שיאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה, אפילו נהגו הסוחרים שקונה, אינו קונה. ונמצא ששיטת הסמ"ע, שאם נהגו הסוחרים לקנות בכסף, אין קונה אלא אם נהגו לקנות בדינר, אבל אם נהגו לקנות בנותן כל המעות, כיון שיש אז חשש שיאמר נשרפו חטיך בעליה, אין קונה, שהוא נגד תקנת חכמים. אמנם כפי שכבר ציינו בשיעור, דעתנו לא כן, כיון שישנם המון מגדולי הפוסקים שחולקים על שיטתו, וסוברים שבמקום שנוהגים כן, כך היא ההלכה ויש קנין בכסף מדין סיטומתא, וכן כתבו: נתיבות המשפט, רבי עקיבא איגר, חתם סופר. וכן פסק בפתחי תשובה (חושן משפט קצח, ג, וביורה דעה סימן שכס ק"ג) שהביא את דברי רע"א והחתם סופר, ומסיק שהעיקר כדבריהם. וכן כתב המהרש"ם בספרו משפט שלום (סימן רא, ב) וז"ל: "ובמדינתינו נראה לי, שרוב הסוחרים מקיימים המקח לתת סחורה כנגד הדראן שנתן, וכן אם שילם לו כל המעות, אין פוצה פה לשנות, ואם כן מהני מדין סיטומתא. וכן הסכים עמי הגאבד"ק לבוב [הוא בעל השואל ומשיב] בתשובה מכתב יד". עכ"ל משפט שלום. וחזר ופסק כן להלכה בשו"ת מהרש"ם (חלק ו, רכג). הנה מבואר, שמנהג הסוחרים לקנות היום בכסף, וכיון שהוא מנהג הסוחרים נעשה קנין גמור, כמבואר בש"ע (חושן משפט סימן רא, ב). וכיון שגדולי הפוסקים כתבו כן להלכה, נראה, שאם מנהג הסוחרים שאינם חוזרים בהם לאחר שנתנו כסף לבד, נעשה קנין מוחלט מדין סיטומתא, ואין אחד מהצדדים יכול לחזור בו מדין קנין סיטומתא. מסקנת הדברים: כיון שרוב ככל הפוסקים פסקו שמועיל קנין סוחרים במעות, אפילו נתן כל המעות, הוי קנין, ולא יכול המוכר לחזור בו.