הסגולה שנאבדה

התשובה

נאמר בתורה (שמות כב יג -יד) "וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו שלם ישלם. אם בעליו עמו לא ישלם". ודרשו רבותינו (ב"מ צד,א) "אם בעליו עמו לא ישלם", הכונה שאם הבעלים יהיו מושאלים לשואל בשעת השאלה, אף על פי שלא היו עמו בשעת האונס פטור. וכן נפסק בש"ע (חו"מ סוף סי' רצא): המפקיד אצל חבירו וכו' אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהם או שכרם, הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה, הרי זה פטור, שנאמר "אם בעליו עמו לא ישלם", במה דברים אמורים, בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ או שהיו שאולים או שכורים אצלו מקודם לכן כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל, אף על פי שלא היו עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור. אבל אם נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה, ואחר כך שכר הבעלים או שאלם, אף על פי שהיו הבעלים עמו במלאכתו בעת שנאבד, חייב. עכ"ל. וכן מבואר בש"ע (חו"מ סי שמו סעיף א-ב). והנה כתב הש"ך (חו"מ סי שה ס"ק ז) בשם הר"ן, שהשואל חפץ מחבירו והניח עליו משכון ביד המשאיל הוי שואל וחייב באונסים. וכתבו התומים (סי עב ס"ק יח) והנתיבות (סוף סי' שה) שדברי הש"ך אמורים דוקא אם מסר השואל את המשכון שלא בשעת השאלה, אבל אם מסר את המשכון בשעת השאלה, כיון שהמשאיל צריך לשמור על המשכון, ובשעת שאלה נעשה שומר על המשכון, הוי שאלה בבעלים ופטור השואל מכל חיוביו. וכן כתב המהרש"ם (במשפט שלום סי' קפה ס"ז) שהמוסר מרגליות לסרסור למכרם, ונתן הסרסור משכון לבעל המרגליות, ואחר כך אבדו המרגליות, יש לפטור הסרסור משום שמירה בבעלים. אלא שבנידון שאלתנו היו שרצו לחלק כיצד נכתב הצ'ק, האם מדובר בצ'ק שנרשם למוטב (כתבו את שם הגמ"ח), או שמא צ'ק פתוח? שהרי כל מה שדברו הפוסקים היינו במשכון שהשואל רוצה שזה יחזור אליו, ואם כן אף שעיקר שמירתו הוא לטובת עצמו, שיהיה לו בטחון, מכל מקום סוף כל סוף גם השואל נהנה מהשמירה. אבל בצ'ק למוטב בלבד, אין השואל צריך את הצ'ק, ואדרבה, אם הצ'ק יאבד לא יהיה לו מהיכן לגבות באופן שרשום לטובת הארגון, אם כן, כל השמירה הוא אך ורק לטובת הארגון, ואולי לכל הדעות אין בזה משום שמירה בבעלים. ועוד, שצ'ק שמוסב רק לטובת הארגון אין לבעלים מה לעשות עמו, וגם אם זה יחזור אליו הרי יזרקנו, וכל מי שיש לו צורך בזה זה רק הארגון, ונמצא ששומרו רק עבורם. וכן הובא להלכה בבית יוסף (חו"מ סי' שמו סעיף ז), וכן פסק הרמ"א (סימן שמו ס"ד). ואם כן, הוא הדין גם בנידון שאלתנו, שהרי המשאיל אינו שומר על הצ'ק לטובת השואל אלא לצורך עצמו, שבמקרה הצורך יהיה לו מהיכן לגבות, ולכאורה אין בזה פטור של בעליו עמו וכנ"ל. אלא שבספר ברוך אומר (חו"מ סימן קטז), הביאו בהערה את דברי הרב המחבר (הגאב"ד ברוך שרגא שליט"א) שסבר שעדיין יש כאן דין פטור של שאלה בבעלים, שהרי כל כוונת המשאיל הייתה לעשות טובה לשואל, ולכן גם כששמר על הצ'ק הרי זה לטובת השואל, כי בלי נתינת משכון הוא לא היה משאיל. ואם היה משכיר את החפץ בשביל כסף ומקבל פקדון ושומר עליו, במקרה כזה הוי השמירה לעצמו, ואין לפטור מצד שמירה בבעלים, כיון שעושה כן לעצמו. וכיון שהמלוה עושה טובה ללוה במה שמלוה לו את החפץ אף על פי שהוא לוקח משכון, מכל מקום מעשה ההשאלה בכללותה עם קבלת המשכון הוי לטובת המשאיל. ע"כ. ודברי טעם הם. ואם מדובר בצ'ק פתוח, שאפשר לכל אחד לגבות ממנו, הרי שהשמירה היא גם עבור השואל, ולא רק לביטחון עבור המשאיל, אם כן הוי שמירה בבעלים. לכן העצה לבעלי גמחי"ם (כדי שיתחייב השואל גם באופן של בעליו עמו) לעשות שטר בקנין שהשואל מתחייב אפילו באופן של בעליו עמו או שיקח את הפקדון לאחר שהשואל נוטל את החפץ ואז אין את הפטור של בעליו עמו. ויש להוסיף לכל הנ"ל שראוי לכל ירא שמים לחוש למה שכתב האור החיים הקדוש (הרחבנו בדבריו בסימן קלג') שבשמירה בבעלים כשהיה פשיעה חייבים בדיני שמיים. מסקנת הדברים: היותר נראה לפטור את השואל מתשלום מדין שמירה בבעלים, שהרי יכול לומר "קים לי" כדעות שפוטרים במקרה שכזה. דיני גניבה וגזל