עקיפת תור

התשובה

אולי יותר נכון לפני שנבאר מה דינו של מי "שעוקף תור", מהו בעצם המושג "תור". לכאורה המושג "תור", נראה כמוסכמה חברתית כלשהי, במקום שיש כמה צרכנים הזקוקים לקבל שירות/תפקיד/טיפול וכיוצ"ב, והשאלה היא על סדר קבלת הזכות, וממילא נמצאה העצה של "תור", מאחר שללא זה – "איש את רעהו חיים בלעו". אלא שבאמת מושג זה הוא קדמון ביותר. בתנ"ך מופיע התור כשיטה לסדר, בפסוק (אסתר ב, כב): "ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך." בגמרא בסוגיית הספינות שבנהר (במסכת סנהדרין דף לב,ב) דנים במשמעות הפסוק צדק צדק תרדוף", ומעמידה שמדובר בתחרות בין שתי ספינות על מקום מעבר בנהר (שאין מקום לשתיהן יחד, ויש להכריע מי קודמת), וכן בין שני גמלים המתחרים על מקום מעבר במעלות בית חורון, והגמרא מכריעה על עדיפות לטעונה על שאינה טעונה, או הקרובה על פני זו שאינה קרובה. והטור (בסימן ערב) לומד ש"קרובה" אין הכוונה לקרובה ליעדה (רש"י: קרובה לעירה), אלא קרובה למקום שבו אינן יכולות לעבור יחד, והפסוק מגלה שהקרובה תקדים את שאינה קרובה, ולכאורה הוא פשיטא, שהספינה שעדיין לא הגיעה למקום בוודאי שתעבור אחרי זו שהגיעה למקום, אלא לומדים מכאן את משמעות הפסוק, ש"צדק צדק תרדוף" – הכוונה שמידת הצדק היא שכל הקודם זוכה. ולפי זה יש לדון אם מי שעקף התור יש לו דין גזלן, שיתכן שכיון שאינו אלא מדין פשרה של צדק או ממנהג שנהגו כן ולא גזל לו כלום, אלא עבר על המנהג. אך יתכן שלאחר שכבר נהגו כן, אם כן הזמן הזה שייך אליו וגורם לו נזק, ועל כל פנים עובר על 'ואהבת לרעך כמוך' שכמו שכל אחד רוצה שלא יעקפו אותו בתור, כן יש לו להקפיד שלא לעקוף אחרים. ובהקשר לשאלתנו הנה יש לחלק את התשובה: אופן אחד: אדם נכנס לסופרמרקט, ומיד רואה תור ארוך בקופה, ניגש לאחרון בתור ואומר לו אני אחריך, ובינתיים הולך לעשות את הקניות שלו. אך האנשים מאד מתמרמרים וטוענים "שהרי אנחנו נהגנו כדרך אנשים, קודם לקחנו את המוצרים אשר אנחנו צריכים ואחר כך נעמדנו בתור וחכינו חצי שעה" האם יש מקום לטענתם, או שמא יכול לזמר להם מה אכפת לכם אם אני עומד בתור, או שאני בינתיים מביא מוצרים? אופן שני: במקרה אחר (אך דומה): שאלה נוספת: בית מרקחת אשר יש שם תור ארוך, נכנס אחד ושאל מי אחרון בתור וכשאחד הצביע שהוא אחרון אמר לו אני אחריך ויצא לסדר ענינו, כעבור כמחצית השעה הגיע והודיע שעכשיו תורו. לפליאת האנשים הרי רק עכשיו נכנסת, הודיע להם שכבר היה כאן לפני חצי שעה ורק יצא לסדר עניניו. והאנשים מאד מתמרמרים אנחנו ממתינים כבר כאן חצי שעה והנה הוא רק בא וכבר מגיע תורו, האם הם צודקים? ונראה שבשאלה הראשונה, כיון שדרך רוב האנשים קודם לאסוף את המצרכים ואח"כ לגשת לתור, ואם כולם ינהגו קודם לעמוד בתור ואח"כ להתחיל לאסוף מצרכים יתעורר אנדרלמוסיה (אי סדר, בלאגן), אם כן, מסתבר שאין זה מהצדק והיושר לעשות כן, ולכן קודם יאסוף את המצרכים ואח"כ ימתין בתור. ובנוגע לשאלה השנייה, נראה שכיון שהרי כולם ממילא ממתינים לתורם, ואם כן מה נפקא מינה אם הוא יושב וממתין לתורו באפס מעשה או שהוא בינתיים מנצל את זמנו לצורך סידורים? ומה שאנשים מתמרמרים שהם ישבו והמתינו חצי שעה והוא מיד נכנס לתורו, אין זה אלא צרות עין ומה איכפת להם אם ישב כאן או שהלך. אך עם זאת, יש לו לבקש מהאדם הנשאר להמתין שיודיע לבאים אחריו שיש כאן אדם לפניו כדי שלא יהיה להם לאחר מכן עוגמת נפש שחושבים שהתור שלהם כבר מתקדם ופתאום מגיע עוד אחד. (ועיין עוד בספר חשוקי חמד סנהדרין עמ' נט והלאה)