תשלומי פיצויים לקטן בעקבות תאונה
השאלה
שלום וברכה לכבוד הרב. כאשר הייתי בגיל שמונה (לפני 15 שנה) עברתי תאונת דרכים די קשה (אוטובוס נכנס בי), וקיבלתי פיצויים (700,000 ₪). אבי לקח את כל הפיצויים והשקיע אותם בקניית דירה "על הנייר" מדוד שלי שהוא היה היזם של אותו פרוייקט, כעבור שנה הוא מכר את הדירה והרוויח סכום גדול מאוד, וכך קנה עוד שתי דירות ומכר וכו'. אבי הרוויח המון כסף כתוצאה מאותם מכירות, וכיום לאחר שנים הוא רוצה להעניק לכל ילד סכום של 900,000 ₪ עזרה לקניית דירה משלו. אני כשלעצמי קצת מקפיד בדבר, כל הכסף הזה נוצר בעקבות הכסף שלי, ולכן מגיע לי לדעתי לקבל לפחות חצי מהסכום הכולל שנעשה בעקבות אותם פיצויים, אני צודק?
התשובה
הנה הגמרא (ב"ק פז,ב) מבארת שאם אדם הזיק לקטן, אף אם הוא גדל אצל הוריו תשלום הנזק מגיע לילד . בדיני נזיקין ישנם חמשה דברים שהמזיק מתחייב בהם: א.נזק ב. רפואה ג. בושת - הבושה שנגרמה לניזק (רק אם הזיק בכוונה) ד. שבת (הפסד ימי עבודה) ה. צער. גם כאשר הזיק לקטן כל התשלומים הנ"ל מגיעים לילד. ואף שאם הבן גדל אצל הוריו, ומדין תורה, משכורתו הולכת לאביו (כמבואר ברמ"א רע, ב), בנידון שאלתנו, של חבלת גוף, השבת מגיע לבן, כיוון שאמדו חכמים דעתו של אב ויודעים שמוחל להם משום צער גופם בדבר שהאב לא חסר (תוספות ד"ה הכא). בנוגע לדמי הביטוח/פיצויים מחמת התאונה, יש לחלק בין פיצוי המגיע מחמת הנזק שנגרם לילד, שתשלום זה מגיע לילד. לבין הוצאות שהיו להורים מחמת הנזק כגון נסיעות לרופאים וכדו', שתשלום זה מגיע להורים. בגמרא הובא שיש לשמור את הכסף באופן שהכסף לא יאבד את ערכו, ואף יניב רווחים עד שהקטן יגדל. וזו לשון הש"ע (חו"מ סימן תכד,ז): החובל בבניו הגדולים, אם אינם סמוכים על שלחנו נותן להם מיד, והקטנים ילקח קרקע בנזקן (וי"א ספר תורה) (טור סי"א בשם הרא"ש) והם אוכלים פירותיו. וכן באחרים שחבלו בהם. ואם היו סמוכים על שולחנו וחבל בהם (הוא), פטור, בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים. ואם אחרים חבלו בהם: בגדולים יתן להם מיד, בקטנים ילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירותיו עד שיגדלו: הגה: וי"א דאינו פטור בסמוכים על שולחנו אלא משבת, אבל חייב בשאר ד' דברים ודינו בהם כאלו חבלו בהן אחרים (טור בשם הרא"ש): והנה בנידון שאלתנו אכן האב השקיע את כסף הפיצויים של הבן בדבר המניב רווחים, ועוד הניב לו פירות מכך. ומה שטוען הבן שכל הרווחים מכך שייכים לו, אין טענה זו מוצדקת כלל, שכן זה בעצם שו"ע מפורש "ואם אחרים חבלו בהם, בגדולים יתן להם מיד, בקטנים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותיו עד שיגדלו. ע"כ. מכאן שהפירות (הרווחים) מהקרקע הזאת (ללא הקרן) שייכים לאב. וכן יש להוסיף פרט חשוב, שהרי מדובר כאן ב"מהלך עיסקי", חכם מאוד, שהניב רווחים גדולים עקב השקעות נכונות (וקשרים עם היזם שהוא אחיו של האב וכו') וזה נזקף אך ורק לאב. והילד אכן קיבל לבסוף את הכסף שהיה שייך לו בתוספת רווחים, ומה שעוד נוסף מכך לטובת האחים אינו שייך לילד כלל. מסקנת הדברים: כסף הקרן (700,000 ₪) שייך לילד, האב היה צריך עפ"י דין להשקיע אותם במקום שלא מתכלה, וכך עשה. הפירות (הרווחים) בינתיים שייכים לאב, ועם הרווחים עשה עוד רווחים, ולכן הכסף הנותר שייך לאב, ויכול לעשות בו כרצונו.