טעות הגוי

התשובה

שלום וברכה. תחילה יש לציין מה שמבואר בשו"ע חושן משפט (בסימן שמ"ח סעיף ב') שכל הגונב ממון ששווה פרוטה עובר בלאו דלא תגנוב, בין הגונב ממון ישראל ובין הגונב ממון הגוי. אומנם במקרה שלפנינו שאינו גניבה ממש אלא הדבר נחשב כ"טעות הגוי", ולגבי טעות הגוי מצאנו שהרמ"א (שם) הביא שתי דעות, דעה ראשונה היא שמותר להטעות את הגוי בחשבון או להפקיע הלוואתו. ובלבד שלא יוודע לגוי כדי שלא יבוא לידי חילול ה'. ודעה שניה הביא הרמ"א שיש אומרים שאסור הישראל בעצמו להטעות את הגוי, אלא רק אם טעה הגוי בעצמו מותר. עכ"ד הרמ"א. והנה לפי הדעה הראשונה שברמ"א שמותר להטעות הגוי ודאי שאין צריך להשיב הכסף שקיבל. אך לפי היש אומרים שהביא הרמ"א שאסור להטעות את הגוי בעצמו. וכדברי הרמ"א ביש אומרים שאסור להטעות את הגוי בעצמו כך פסק הרמב"ם (בה' גזילה ואבידה פי"א ה"ד): טעות הגוי כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור, כיצד כגון שעשה הגוי חשבון וטעה. וצריך שיאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר אני נותן לך. כגון זה מותר, אבל אם לא אמר לו כן אסור שמא יתכוון הגוי לבודקו ונמצא שם שמים מתחלל, עכ"ל הרמב"ם. הרי שמקור דברי הרמ"א בי"א הוא הרמב"ם. ומשמע מהרמב"ם שגם מה שטעה מעצמו אין לקחת, אלא אם כן אין חשש שיבוא לידי חילול ה', ולכן צריך לומר לו תראה שאני סומך על חשבונך ולכן אני לא עושה בעצמי חשבון, שבאופן זה שהוא טעות הגוי מעצמו נחשב כאבידה שאיבד הגוי לעצמו, ובצירוף שלא יצא מכך חילול ה', דווקא במקרה זה מותר. אבל להטעות הגוי בחשבון, גם אם אין חילול ה', יהא אסור משום שבאופן שכזה אינו כאבידה אלא כגניבה ואסור. מסקנת הדברים: והיה ואין מצב שהגוי יגלה ויהיה חילול ה', אז הדבר מותר, היות והוא לא הטעה את הגוי אלא הגוי טעה מעצמו. ולכן השואל רשאי לעשות עם הכסף כרצונו. (לבסוף נודע לנו שבעל השאלה תרם את הכסף לצדקה).