הסכם ממון לפני הנישואין

התשובה

שלום וברכה. השאלה שלך מאוד רלוונטית ושכיחה. לצערנו, במיוחד בעת זו שהרבה נשים התאלמנו בעקבות המלחמה הנוראה שגבתה המון נפשות הי"ד, אנו צריכים לעסוק במקרים מעין אלו כדי להגן מבחינה הלכתית על היורשים וכו'. קודם כל נעסוק מעט בצד ההשקפתי, זוגי ומוסרי שיש ברעיון של הסכם ממון. מערכת הנישואין יוצרת בין בני הזוג אף קשר ממוני. דעת הרבים בד"כ היא לראות בהסכם זה מעין קושי או גירעון בקשר, ופתיחה שלילית של מערכת הזוגית העתידית, אמנם לענ"ד ישנם מקרים רבים שדבר זה נצרך ואף חיובי. הרבה פעמים ישנם אנשים בעלי נכסים רבים שרוצים להתחתן בשנית, וחוששים שמא האדם שאיתו הם מתכננים לחלוק את חייהם "חומד" את כספם ורכושם, ולצערנו כבר היו מקרים מעולם, והדבר לא רחוק כלל מהמציאות. בנוסף, עד עתה ילדיה היו צפויים להיות היורשים הטבעיים לנכסיה, אמנם ברגע שתתחתן בשנית בעלה החדש מתועד לירש אותה באופן מלא עפ"י דין תורה, ולהבדיל לקבל חצי מהעיזבון עפ"י החוק כיום. חיובים אלו קיימים גם במציאות של נישואים קצרים ביותר, ובן הזוג שנותר ימצא בעל כורחו במציאות אישית וכלכלית חדשה שלא ציפה לה, וממילא חש בד"כ תיסכול ומרמור קשה, שכל עמלו במהלך שנות חייו עובר לבן זוג, ויורשיו הטבעיים מנושלים מכל זכות. והנה מצינו שאף חכמים במהלך הדורות עשו תקנות להגן על כל אחד מהצדדים במקרים מעין אלו, כגון תקנת ר"ת וקהילות שו"ם וטוליטולא (כמבואר באהע"ז בסי' קיח). מציאות זו דורשת תשומת לב של הצדדים להסדיר את הנושא הממוני באופן ששני הצדדים יסכימו על כך, וזה לענ"ד אף יוריד מעליהם וממשפחתם מתחים מיותרים, חשדנות וכו'. אלא שצריך לדעת פרט הלכתי חשוב מאוד שכמדומני שלא הרבה מודעים אליו. כשבאים בני הזוג להתנות תנאים בקשר לבעלות על הרכוש שכל אחד מהם מביא או יביא, וכן שהבעל לא יירש את אשתו, אם רוצים שהתנאים הללו ייעשו על פי ההלכה הם חייבים להתנות דברים אלו בין הקידושין לנישואיןי, כלומר אחרי שהחתן נתן לכלה את הטבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי, ולפני הנישואין, אבל אם התנו כן לפני הקידושין או אחרי הנישואין, אין התנאים האלו מועילים על פי ההלכה. הסיבה לכך היא שלפני הקידושין זה "דבר שלא בא לעולם" כיון שאין לו עמה שום זיקה או חיוב הלכתי כמבואר בש"ע (אה"ע סי צב ס"א). וכן כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקס) ונפסק ברמ"א (שם). וכן לא יכול לעשות את התנאים הנ"ל אחרי החופה כיון שאז היא כבר נשואה לו והוא כבר זכה ברכושה ובירושתה, ועל כן לא יכול לסלק את עצמו מזה אלא אם כן יעשה על זה קניין מיוחד. אמנם בין הקידושין לנישואין, כיון שעדיין לא זכה ברכושה ובירושתה ומאידך גיסא היא כבר קשורה איתו, כיון שאסורה להינשא לאחר, בזה מועיל לעשות תנאים ולסלק את עצמו מירושתה. ואף על פי שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה שהבעל יורש את אשתו, מכל מקום להלכה קיימא לן כדעת רוב הראשונים : הרי"ף (כתובות מב,א) והרמב"ם ( פ"ו מהלכות אישות ה"ט) והרא"ש (כתובות פ"ט סימן א') שלושת עמודי ההוראה , שפסקו כרבי יהודה (כתובות נו,א) שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. וכן נפסק בש"ע (אה"ע סי' סט סעיף ו'). מסקנת הדברים: זוג שרוצה לעשות הסכם ממון, יפנו לרב מוסמך שיסדר להם את הנוסח בשטר, ולאחר נתינת הטבעת וקריאת הכתובה, יעשה הרב שמסדר את הקידושין קנין סודר עם החתן והכלה, ואח"כ הם יחתמו על ההסכם הנ"ל ואז יערכו את המשך החופה. וכן יש להמליץ שבהסכם עצמו ישאירו סכום מועט (כמה אלפים) שלא יהיו מעוגנים בהסכם, כדי שלא להפקיע לגמרי דין תורה וירושת הבעל. אבל אם עשו את ההסכם לפני החתונה אין לזה תוקף כיון שכל זה נקרא דבר שלא בא לעולם וכמו שנתבאר.