שאלתי רכב משכן, ולאחר יומיים הבחנתי שנוצר תקר בגלגל, מי צריך לשלם על כך?

התשובה

כבר הרחבנו במקומות אחרים בספר על כך שלשואל יש דין מיוחד של פטור "מחמת מלאכה". הראשונים נחלקו בביאור הפטור של 'מתה מחמת מלאכה' דעת הרמב"ן הרא"ש והטור שאם החפץ ששאל לא עומד בתנאי השימוש פטור השואל, כגון שהמנוע של הרכב התחמם (שלא כתוצאת מפשיעת המשאיל). אולם נזק חיצוני שהתרחש ללא קשר לרכב עצמו, כדוגמת אבנים שנזרקו על הרכב שהוא נזק חיצוני שלא קשור לשימוש ברכב, אזי הוא לא נכלל בפטור של מתה מחמת, אלא הרי זה אונס שחייב השואל. מאידך דעת הרמ"ה, שהפטור של מתה מחמת מלאכה הוא כל נזק שנעשה בשימוש שלשמו הושאל החפץ, וכיון שהשואל שאל רכב והתנה שנוסע בכבישים מסוכנים וידוע שהדרכים שם הם בחזקת סכנה, ממילא המשאיל ספג על עצמו את הנזקים שיהיו בדרך, ופטור השואל גם על נזקים שנגרמו מזריקת אבנים (בהמשך לדוגמא שהבאנו). וזו לשון מרן השו"ע (חו"מ סימן שמ סעיף ג'): השואל בהמה מחבירו לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותו הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה. הגה: ויש חולקין בזה וסבירא להו דלא מיקרי מחמת מלאכה דהרי אף בלא הליכת הדרך איפשר שיבא לה אונס כזה (טור בשם הרא"ש) אבל המשאיל לחבירו שונרא לרדוף עכברים ואכלוה העכברים מיקרי מחמת מלאכה דבא לה האונס מחמת מלאכה וכל כיוצא בזה (טור) בהמה שנתייגעה במלאכתה ונתחממה ומתה אח"כ או נכשלה בדרך ונפלה ומתה מיקרי מחמת מלאכה ודוקא שהרגיש בעודו במלאכה אבל אם לא הרגיש מיד לא יוכל לישבע דמתה מחמת מלאכה דדילמא בלאו הכי נמי היתה מתה (שם בשם ר"י והרא"ש): נמצא השו"ע כשיטת הרמ"ה שפטור. והרמ"א חולק וסובר לחייב כשיטת הרמב"ן, וכן הכריע הש"ך. מחלוקת הרמ"ה והרא"ש (שהיא מחלוקת השו"ע והרמ"א) נוגעת רק לנזקים שלא נגרמו ישירות על ידי המלאכה, אלא המלאכה רק גרמה להם באופן עקיף, ואילו מכונית מושאלת כמובן לנסיעה, והנסיעה בה היא המלאכה, והפנצ'ר ארע לגלגל בגלל הנסיעה, ולכן נראה שהוא מקרה מובהק של "מתה מחמת מלאכה". ובכל אופן נצרכתי לדין זה כיון שראיתי להגר"י סילמן בספרו דרכי חושן (שומרים סימן כו) שנשאל בכך והשיב: והנה לדינא בגוונא שנעשה חור בגלגל שהוא דבר שעשוי להיות בכל נסיעה, דמיא ממש לגוונא דהרמ"ה והרא"ש ואם כן מסתבר לחייב, אחרי שכן פסקו הש"ך והנתיבות המשפט (חידושים ס"ק ו) וגם בדברי הגר"א (ביאורים ס"ק יב) משמע שהסכים להכרעתם. ע"כ. אמנם כל זה לשיטתו, אמנם בדין שאלתנו, כיון שלפי דעת הרמ"ה פטור, והשו"ע פסק כשיטת הרמ"ה, על כן לא ניתן לחייב את השואל, ולכן כל נזק שאירע מחמת נסיעה ולא היה באשמתו של השואל – פטור השואל. אמנם זהו מצד פשט ההלכה, אולם המציאות כיום אחרת, שבדרך כלל בשאלה בין חברים אין הסכם בין המשאיל לשואל, ובחפצים כגון אופניים או מכונית, המשאיל מרשה ליטול את החפץ והשואל נוטל ומחזיר בתום השאלה. ואם יש תקר או קלקול קטן, השואל מתקן, ומחזירו מתוקן – כי הוא מבין שזו חובתו כלפי מי שהיטיב עמו. לדוגמא, אם יש תקר בגלגל מכונית ששאל, ילך ויתקן ולא יתחיל לרדת לעומק הדין בין שואל למשאיל. וראיתי בשו"ת חבל נחלתו (כח, מט) שכתב שישנו מנהג העולם בדברים מעין אלו, ואפילו הוא מנהג ישובי בלבד בכל זאת הוא מכריע שכך ההלכה. ומנהג המקום הוא שמי שאירע לו תקר (פנצ'ר) ששאל – מתקן את התקר בעצמו, ולא מחזיר רק ממון, ולכן אף כאן עליו לתקן את התקר, ותיקון זה הוא מדינא מפני מנהג המקום ולא רק מידת חסידות. עכת"ד. ואעפ"י שאכן כך לרוב היא המציאות כיום, אמנם זוהי לא מציאות גורפת, וזה תלוי הרבה במידות של האנשים, ובכל אופן לענ"ד לא ניתן לפסוק כך בפשטות. ובכל אופן ודאי שגם אם הדין הוא לפטור את השואל, עדיין ראוי לתקן את הנזק לפנים משורת הדין.. מסקנת הדברים: השואל פטור מתשלום על תיקון הפנצ'ר, וראוי ונכון שיתקן את התקל בגלגל לפנים משורת הדין.