טעות בקניית רכב מיד 2
השאלה
שלום וברכה לכבוד הרב, לפני שבועיים קניתי רכב ביד 2, הרכב עלה 15,000 ₪. במנוע חיפוש באותו אתר ציינתי מראש שאני מחפש רכב מיד ראשונה, עד יד שלישית. לאחר שקניתי את הרכב (כיום לאחר שבועיים מהקנייה), שמתי לב שהרכב יד 6. ואם הייתי יודע זאת, לא הייתי ניגש כלל לרכב הזה, התקשרתי לבעלים, הוא מודה שהייתה טעות מצידו, אמנם טוען שגם אני אשם באותה מידה שכן הייתי צריך לבדוק זאת קודם שקניתי, סיכמנו שנשאל מהי דעת תורה, ובהתאם לכך נעשה.
התשובה
שלום וברכה. חשוב לציין שבטרם כתיבת התשובה ביררנו עוד כמה פרטים, והם יוזכרו בגוף התשובה. לכאורה היה מקום לטעון טענת מקח טעות, שכן הקונה טוען שלא היה קונה דבר זה מלכתחילה. אמנם אין טענה זו נכונה, כיוון שבפועל הוא מרוצה מהרכב, ואין לו בעיות וכו', אלא שלכתחילה לא היה ניגש לרכב כזה, וכן לטענתו לא היה משלם עליו מחיר כזה (כיוון שזה יותר קשה למכור רכב כאשר ה"יד" גבוהה). כאשר שאלנו מדוע לא ביררת פרט זה לפני ביצוע הקנייה והעברת הבעלות, ענה הקונה: "זו עסקה מהירה, לא בודקים יותר מידי בסכומים כאלו". כאשר שאלנו, האם היה מתנהג כך גם ברכב שעולה 100,000? ענה "ודאי שלא". יש מקום לטעון את טענת המגיד משנה (טענה זו התבהרה רבות בתשובות שונות בספר, עיין שם בהרחבה) שדבר שהקונה יכל לבדוק ולא בדק, הרי זו מחילה, ולאחר מכן לא ניתן לטעון טענת מום במקח, כיוון שאי בדיקתו בעצם מגלה על מחילה במום, אלא שעדיין יש לומר שהקונה סמך על מה שראה בפרטים של הרכב באתר יד 2, ולכן לא ראה צורך לבדוק. מכל מקום, לאחר בירור בדבר, רוב ככל האנשים לא סומכים על הפרטים המוצגים ביד 2, אלא שואלים שוב, ואף בודקים בטופס אישור בעלות רכב וכו', אלא שהקונה ציין במפורש שהוא לא ראה לנכון "להתעכב", יותר מידי, בעסקה ששוויה נמוך, ומשמע מדבריו שאכן יש כאן טענת מחילה מצד הקונה. בכל אופן, עצתי היא שכיוון שיש פה מחדל מצד שני הצדדים, המוכר שהטעה (לטענתו בשוגג) את הקונה, והקונה שהיה צריך לבדוק (כפי הנהוג) ואינו בדק, ולכן צריך לאמוד את ההבדל במחיר בין רכב מאותו סוג כאשר הוא יד 3, לבין אותו הרכב כיד 6, ולחצות את מחיר ההפרש, ואת הסכום הנ"ל ישלים המוכר לקונה. עצה זו היא הראויה ביותר לענ"ד, כיון שאף אם המוכר מוכן לקבל את הרכב בחזרה, הרי שיש כאן "הפסד יד", כלומר בעת העברת הבעלות, ישנה ירידה ערכית לערך הרכב שהרי נוספה לו יד. מה עוד שהרי פסק מרן הש"ע (סי רל"ב סט"ו) שהמוכר קרקע לחבירו ואכל פירותיה ולאחר זמן נראה לו בה מום אם רצה להחזיר הקרקע לבעלים מחזיר כל הפירות שאכל ואם היה חצר ודר בו צריך להעלות לו שכר עכ"ל. ועיי"ש במפרשים שהאריכו בדין זה. אם כן נמצא שבמקרה וירצה להחזיר את הרכב, יצטרך הקונה לשלם למוכר דמי שכירות על הרכב במשך שבועיים שהשתמש ברכב, ופעמים רבות (ונראה שזה הדין במקרה שלנו), אין הדבר משתלם לקונה. מסקנת הדברים: בנידון שאלתנו היה מחדל מצד שני הצדדים, ולכן בית הדין יאמוד את ההפרש בין מחיר רכב יד 3 למחיר אותו רכב כיד 6, ואת מחצית ההפרש ישלם המוכר לקונה. וגדול השלום.