לקחת ספר מבית הכנסת שבמשך השבוע הוא ללא שימוש מבלי רשות הגבאי

התשובה

הנה כבר כתב הרמ"א (חו"מ סימן קסג סעיף ו'): נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים. ע"כ. ואף שכוונת התורמים הייתה שילמדו בספרים, הנה כבר כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ סימן לט) שאין להתיר איסור גזל בגלל סברא זו. ע"ש ובפשטות הדברים משמע שיש איסור גמור להוציא ספרים מבית הכנסת ללא רשות הבעלים, ובנידון שלנו, ברגע שהתורמים הפקידו את הספרים בבית הכנסת\ בית המדרש הם בעצם מינו את הגבאי לבעלים על הספרים. אולם עדיין צריך לעיין במה שטען טענת ביטול תורה, ושלכאורה במקרה כזה לא צריך לשאול את הגבאי. שהנה כתב הרמ"א (סי' רצב סעיף כ): 'ובמקום בטול תורה, שאין ספרים נמצאים, יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהן, ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים' (הרא"ש כלל צ "ג סימן ג (. ועדיין צריך להבין מהי כוונת הרמ"א בגדר ביטול תורה, ועל כן נביא את לשון תשובת הרא"ש (שהיא המקור לפסק הרמ"א), במלואה וז"ל: וששאלת על דיין שדן על מי שיש לו ספר ואינו רוצה להשאילו ונתן עליו קנס עשרה זהובים בכל יום מפני שהיה ביטול תורה בעיר מחמת חסרון ספרים בעיר והיו אנשים שהיה להם ספרים ולא רצו להשאילם, יפה דן, ואני מסכים עמו ,ובלבד שישומו שלשה שמאים הספר ואם יפחת ויתקלקל שישלם השואל הפחת על פי אותם שמאין, ויתן משכון בכדי שומת הספר" עכ"ל. ועיין בשו"ת בצל החכמה (חלק ד' סמן פה) שכתב לחלק וז"ל: נראה פשוט דדוקא בנדון תשובת הרא"ש שיש ביטול תורה, דהיינו שהיה חסרון ספרים בעיר שרבים לא היה להם שום ספר ללמוד כלל, הסכים בתשובת הרא"ש לכוף לבעל הספר להשאיל ספריו לאחרים, מה שאין כן בנדון המרדכי במפקיד ספר אצל ת"ח מיירי שהיה לאותו תלמיד חכם די ספרים ללמוד ולא הוי ביטול תורה כלל". ואף בשו"ת חת"ס (או"ח ב') הביא את דברי הרא"ש הנ"ל שהביאם הרמ"א, וכתב, ולפי מה שכתב הרמ"א מתשובת הרא"ש שכופין להשאיל ספריו, כלומר אם הבעלים אינם ת"ח ולא יצא שכרם בהפסדם ,אבל ת"ח לא, (כלומר שבעל הספר ת"ח וגם הוא נצרך לספר ואין לשאול בעל כורחו). או אפשר שזכות הרבים שאני (שונה), שהמעשה בתשובת הרא"ש היה כשהיו רבים מתבטלים ע"י שאלו לא רצו להשאיל ספריהם וצ"ע". לכאורה לפי דבריו הדין הוא רק אם בעל הספר אינו ת"ח שאז מידת סדום היא שלא להשאיל הספר, או לענין ביטול תורה דרבים, ואולם בענין ביטול תורה של יחיד שבעקבותיו נתיר שאלת ספר ללא רשות- לא שמענו מדבריו. וכבר נשאל בזה בשו"ת דברי שמואל אבוהב (סימן צא) בדין ספרים שהוקדשו ללמוד בהם דווקא בבית הכנסת, האם מותר ליחידים להוליכם לבתיהם כדי לקרוא בהם? והשיב, שאסור לשנות מדעת הבעלים בכל מה שהקדישו או שהתנדבו. ע"כ. ומדבריו משמע שאפילו ברשות הגבאים או הרב אין אפשרות להוציא ספר מבית הכנסת. וכן בשו"ת ודרשת וחקרת (חו"מ סימן ח) הוכיח שאכן כך היא דעת החסד לאלפים שלא יועיל רשות הגבאים בזה. ואף על פי שראיתי מה שכתב בספר הנפלא פסקי המשפט (עמ' שלב) עפ"י הרמ"א הנ"ל: בתי כנסת, שאין שם מי שילמד בספרים שלהם, ניתן לכפות את גבאי בית הכנסת להשאיל את הספרים למי שרוצה ללמוד בהם, וכמו שכתב הרמ"א כאן, שבמקום ביטול תורה יכולים לכוף אפילו ליחיד – להשאיל ספרים. ע"כ. הנה לענ"ד אין להוכיח מהרמ"א כן, כפי שביארנו. מסקנת הדברים: אין לאפשר הוצאת ספרים מבית המדרש, ובמיוחד ללא רשות מהרב או הגבאי, שכן תורמי הספרים העניקו לבית הכנסת/המדרש את הבעלות והאחריות על הספרים. ואין לאפשר זאת בטענת ביטול תורה שכן דין זה היה דוקא כאשר ישנו ביטול תורה של רבים, ועוד שהספרים אינם היו מצויים כמו בזמנינו, כל שכן ספר "חזון עובדיה", שהוא מופץ ברבים ונמכר כמעט בכל חנות ספרים בארץ.