קבע עם בעל מקצוע ולאחר מכן קיבל הצעה הרבה יותר זולה (דין מחוסר אמנה)
השאלה
שלום לכבוד הרב... נהרס לנו הציר בפיר אשפה הקומתי בבניין, הוועד טען שזה אינו שימוש סביר ולכן לא מוכן להשתתף בתיקון. חברת האחזקה דורשת מחיר של 1,300₪. סכום, שהיה מוגזם מאוד בעיני השכנים לכן לא רצינו לטפל בזה וזה נמשך כך בערך שבוע וחצי. אחד הדיירים (שהוא חבר קרוב שלנו ומסגר במקצועו) אמר שמוכן לעשות לנו כחבר את העבודה במחיר של 800 ₪ , על כך השכנים הסכימו ואשתי התנדבה לאסוף מכולם את הכסף ולהוציא לפועל את התיקון המדובר. אלא, שבאותו היום שהחבר המסגר היה אמור לבצע את העבודה, הדייר האחרון שהיה צריך לשלם חייג ליד אשתי לחבר שלו שאמר לו שהוא יעשה זאת – 500 ₪ , האם מותר לנו לבטל את העסקה עם החבר שלוקח 800 ₪ ? יש לציין שהחבר עדיין לא התחיל בעבודה ולא הוציא הוצאות כלשהן...
התשובה
בגמרא בבא מציעא (מח, א) מובא: והנושא ונותן בדברים – לא קנה, והחוזר בו – אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רש"י: אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה, אין דעתם נוחה עליהם, הימנו – על ידו] ואמר רבא, אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו [רש"י: אנו אין לנו – קללה אחרת, אלא אינו הגון בעיני חכמים] ונחלקו הראשונים (שם מט, א) באופן שהשתנה השער האם מותר לחזור אחר שסיכם בדברים. וזה לשון מרן הש"ע (חושן משפט סי' רד סעיף ז): הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדבורו אף על פי שלא לקח מהדמים כלום, ולא רשם ולא הניח משכון. וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, אף על פי שאינו חייב לקבל מי שפרע הרי זה ממחוסרי אמנה, ואין רוח חכמים נוחה הימנו. וראה ברמ"א (שם סעיף יא) שכתב וז"ל: אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו ואין צריך לקבל עליו מי שפרע, מכל מקום ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אף על פי שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו, והני מילי בחד תרעי אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה. וכל האומר לתת לחברו מתנה מועטת ולא נתנה לו, הרי זה ממחוסרי אמנה (הכל בטור), ויש אומרים דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסרי אמנה (נ"י פרק הזהב והמגיד פ"ו דמכירה וב"י בשם התוס' ורבנו ירוחם נ"ט ח"ד) וכן נראה עיקר. והנה אנו רואים שדעת מרן הש"ע והרמ"א להחמיר בדין זה. מרן לא הזכיר כלל את דעת המתירים, והרמ"א כתב שדעת המחמירים בתרי תרעי היא העיקר. אמנם הש"ך (שם) הביא שהבית חדש הסתפק בזה לדינא כיון שבירושלמי מבואר כדעת הרז"ה והרא"ש. מדברי הש"ך לא מבואר מאי דעתו בזה, האם חולק על הרמ"א, או שמסתפק בדבר. אמנם הקצות (סימן רכא) הבין שדעת הש"ך שהכריע להלכה שאין איסור. וכן היא דעתו של החת"ס (יו"ד סימן רמו). גם בערוך השולחן נראה שהסיק שמותר לחזור בתרי תרעי, וכך פסק בשבט הלוי (ח"ד סי' רו). וכך היא דעת גדולי אחרוני זמנינו להקל בדין זה כאשר מדובר "בתרי תרעי". אך מדת חסידות שלא לחזור גם בתרי תרעי. ישנו דיון באחרונים האם ניתן לחזור גם במקרה שלא בדק היטב לפני את המחירים, והמסקנה לרוב הדעות היא שכיון שלא בדק לפני הרי גילה דעתו שלא אכפת לו וממילא אינו יכול לחזור בו. בכל אופן בנידוננו בדקו את טווח המחירים, ואף ההצעה של ה – 800 ₪ נחשבה לטובה ולכן הסכימו, וודאי שאם היה יודעים על הצעה נמוכה יותר (במיוחד בפער כה גדול) לא היו מסכימים להצעה של ה – 800 ₪ . למסקנת הדברים: לרוב גדולי פוסקי זמנינו ניתן להקל ולחזור מהסכם זה, ואין זה משום מחסרי אמנה. אמנם, ראוי לבקש מחילה ולפייס את החבר המסגר.