החזרת מטבע מזויף למקום שממנו קיבל אותו
השאלה
מעשה באדם שקיבל מטבע של 10 ₪ מזויף מבעל צרכניה מסוימת, מיד כשיצא מהחנות הבחין שהמטבע מזויף, וכיון שבעל הצרכניה הוא אדם קשה רצה לחסוך לעצמו את הויכוח איתו ואמר לעצמו שהוא יקנה מוצר נוסף וישלם לבעל החנות עם המטבע הנ"ל, האם זה מותר?
התשובה
כיון ששאלה זו הגיע לפתחנו וכבר נשאלה כמה פעמים בצורה שונה, ארחיב מעט בדברים, ונתחיל בסיכום דבריו של הספר הנפלא "פתחי חושן". המוצא מטבע מזויף ברשותו עליו להשמידו או להחזירו לבנק, ואם הוא מעוניין לעשות עימו תכשיט עליו לנקב את המטבע באמצעו. אסור לקנות עם מטבע מזויף, וגם אסור להעביר לאחרים כסף מזויף (אפילו לגוי כמבואר בסימן שמח סעיף ב'), בגלל הסיבות הבאות: הקונה מקבל דבר ערך בתמורה למטבע שלא שווה כלום, שכן למטבע מזויף אין כח קנייה ויש בכך איסור גניבה. יש בכך איסור אונאה איסור גניבת דעת. החוק (חוק העונשין סעיף 462) אוסר להחזיק כספים מזויפים ויש בכך דינא דמלכותא דינא כי השלטון הוא זה שנותן את התוקף למטבעות. אסור לאדם החזיק ברשותו מטבע מזויף שמא בטעות הוא ישתמש עם המטבע. המשאיר מטבע מזויף בבית עובר על הכתוב (איוב פרק יא פסוק יד) "ואל תשכן באהליך עולה" ועל הכתוב (ויקרא פרק יט פסוק לה) "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה" (שולחן ערוך חו"מ סימן רלא סעיף א' ו- ג'). אם המטבע נמצא בביתו של אדם כבר זמן מסוים המטבע נחשב ששייך לו, וכאמור לעיל עליו להשמיד את המטבע .אבל אם אדם יודע בוודאות מי נתן לו את המטבע המזויף, יש לחלק בין החזרת המטבע לאדם שככל הנראה ישמור על החוק ולא ימשיך לגלגל את המטבע, ובין החזרת המטבע לאדם שבוודאות לא ישמור על החוק וימשיך לגלגל את המטבע. בדרך כלל יש לאדם נאמנות שהוא לא ישקר, ולכן אם אדם יודע מהיכן קיבל את המטבע המזויף וככל הנראה אותו אדם ישמיד את המטבע ניתן להחזיר לו את המטבע המזויף, אך אם הוא ישתמש בכסף המזויף ויעבירו הלאה אסור להחזיר לו את המטבע המזויף (פתחי חושן גניבה ואונאה פרק יא הערה מו). לפי דברי הפתחי חושן הנ"ל (המוזכרים בסעיף 4) נראה במקרה שלנו שיש לאסור, כיון שהשואל מתכוון להחזיר את המטבע מבלי לידע את הבעלים כלל על העובדה שהמטבע מזויף, וממילא קיים חשש גדול שבעל הצרכנייה ישתמש שוב באותו המטבע לנתינת עודף לאחרים, ונמצא שהשואל מכשילו. ומעין זה ממש כתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ו סי' תנג) וז"ל: אם קיבל כסף מזויף מחברת אגד (ע"י נהג האוטובוס) ואם יתבע את אגד לא יאמינו לו נראה שאסור לו להבליע הכסף המזויף לנהג אחר מחברת אגד כשנוסע עוד הפעם, שאף על גב שברור לו שקיבל מאגד הכסף המזויף (ואם כן אין חשש גניבה) מכל מקום יש לחוש שכיון שאינו מודיע לו שהכסף מזויף, הנהג יעביר הכסף בחזקת שאינו מזויף כשיתן עודף לאחר, ונמצא שגורם שהאחר יתאנה. אלא שראיתי בספר אור ההלכה (שו"ת דיני ממונות עמ' רעט) שפסק בכיוצא בזה, שמותר לו לקנות באותה חנות ע"י המטבע המזויף, שכן נמצא שהמוכר עדיין חייב בתשלום (כיון שהמטבע אינו נחשב לכסף), ואותו הקונה שחזר וקנה מוצר נוסף במטבע הזה בעצם "קיזז חובות". (ועיין בהרחבה בספר הנפלא אוצר העיון בבא בתרא – סנהדרין סי' ב'). אלא כאן ישנה בעיה אחרת, שמכשיל את המוכר באיסור "לפני עיוור" שהרי כמעט בודאי יתן המוכר את העודף ללקוחות הבאים. או שמנגד אפשר לומר שאין בזה איסור, כיון שיש כאן פעולת הצלת ממונו. ובאמת שבחזון איש (דמאי סי' ז ס"ק ו') מובא שכל איסור לפני עיור קיים דווקא כשהדבר שייך לי, אבל דבר שבא לידי ולא קניתי אותו, אין איסור להחזירו לבעליו, גם אם ברור שיכשל. עכת"ד. לפי זה בנידון שאלתנו, הקונה שקיבל מטבע מזויף לידו לא זכה בו, כיון שאין כוונת האדם לזכות בכסף מזויף, ולכן מותר להחזירו לנותן. למסקנת הדברים: המקל לעשות פעולה להצלת ממונו, כגון בנדון השאלה, להערים ולקנות מוצר בכסף המזויף מאותו חנות שממנה קיבל את הכסף, יש לו על מה שיסמוך. והרוצה לחוש ולהחמיר כדעת האוסרים, תבוא עליו ברכה (וימחל לבעל הצרכניה על הסכום הנ"ל).