התחמקות מדיווח מס לרשויות
השאלה
שלום וברכה לכבוד הרב, יש לי שאלה שאני חושב שהרבה נתקלים בה. יש בעלי מקצוע שמבקשים תשלום בעבור עבודתם בכסף מזומן. ולמעשה "קונים" לעצמם באופן כזה את האפשרות להתחמק מדיווח לרשויות המס. כלומר, ע"י התשלום בכסף מזומן הם לא צריכים לכתוב קבלה \ חשבונית מס כנדרש בחוק, ולהתחמק ע"י כך מתשלום המס לרשויות. [ ישנם עסקאות שאופן תשלום במזומן משרת גם את הלקוח, כיוון שע"י אי הצהרת הבעל מקצוע לרשויות, נקנית לו למעשה האפשרות לקזז את החלק הזה מתוך עלות העבודה הכללית. כך שהלקוח ישלם פחות. לעיתים שהחשבון מתבצע גם באופן חלקי, כלומר רק על חלק שבגינו מופקת החשבונית, כלומר שהחשבונית מצהירה רק בעבור התשלום שאינו שולם במזומן]. מה הדין בעניין זה? ועל מי הוא חל? האם על נותן השירות (המוכר) או/ו גם על המקבל (הקונה)?
התשובה
הנה התשובה לשאלה זו תלויה בדין האם אומרים דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל, וכל שכן בזמנינו. ובתשובה אחרת (סימן קסה) הרחבנו בדין זה. עיין שם שחבל לכפול את הדברים. אלא שלתועלת הלומד אנו מביאים כאן את מסקנת הדברים בקצרה. ישנם פוסקים רבים (ואולי רוב הפוסקים) שסוברים שאומרים דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל, וממילא יוצא מזה תשובה מפורשת לאסור לגבי דינים רבים כגון העלמת מס, זיוף מסמכים או הצהרות כדי לקבל כסף מביטוח לאומי וכו'. אמנם מנגד ישנם לא מעט פוסקים (ובראשם שמועות בשם החזו"א) שסוברים שלא אומרים דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל, כיון שהשלטון לא מתנהג בצורה שיוויונית וישנם המון שחיתויות במשרדי הממשלה והתקציב (ולצערי הרב אין צורך להאריך בכך שכן מציאות עגומה זו גלויה ומפורסמת לכל). וביארנו בהרחבה בתשובה הנ"ל, שדעתנו האישית ומסקנתנו להלכה להחמיר עד כמה שאפשר בנידון זה כיון שהוא ספק באיסור תורה, ופעמים שיש בו גזל הציבור והכלל (כגון ביטוח לאומי) שזה קשה יותר. אולם בתלמידי חכמים יש להקל לגמרי כפי המבואר שם. וכן המיקל שלא לתת, ומנגד גם לא לקחת מהם (כגון להעלים מס, שבו בעצם ע"י העלמה אנו לא נותנים, אך מנגד גם לא לוקחים) יש לו על מה שיסמוך. מסקנת הדברים, כיון שלא ברור לגמרי שיש בהעלמת מס איסור גמור, וכן יש למיקל בזה על מה שיסמוך (וגם אם נפסוק לגמרי לאסור, הרי יש מי שמיקל בזה, ואותו מוכר יכול לומר שהוא סובר כמו אותם פוסקים שמתירים), אזי אין בזה לא משום "מפני עיוור" ולא משום "מסייע לעוברי עבירה", שכן לשיטתו זה מותר גמור, ואין אני מגיש איסור לפניו, והוא רשאי לעשות כפי שרואה לנכון. דיני מזיק