הקדמה לדיני אבידה

התשובה

אכן נושא זה על אף שנראה פשוט, הוא מורכב מאוד, וראוי לספר בפני עצמו, ובכל זאת נרחיב מעט כפי יכולתנו במסגרת זאת. נאמר בתורה (דברים כב, א- ג) "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השבם תשיבם לאחיך... לא תוכל להתעלם". ישנם כמה סוגי אבידות, וההתייחסות אליהם היא בהתאם: אבידה עם סימן: חייב לקחתה ולהחזירה לבעליה. ואם אינו יודע מי הם בעליה, צריך הוא להכריז על האבידה ברבים, כלומר לפרסם שמצא אבידה כזאת וכזאת, וכשבא אדם ומוסר את סימניה הרי הוא נוטלה. אבדה בלי סימן - אנו מניחים שמן הסתם הבעלים התייאשו ממנה וזכה בה המוצא, ואם יתכן שעדיין לא ידעו הבעלים שאבד מהם, הרי זה יאוש שלא מדעת ולא הוי יאוש, והחפץ לא קנוי למוצא ונחשב כגזול בידו. על פי האמור יוצא למעשה שיש אפשרות לזכות באבדה בהצטרף שני תנאים: רק אם אין בה סימן. ודאי לנו שבעליו הרגיש בחסרונו בזמן ההרמה שלנו. אבידה שהמוצא צריך להכריז עליה: אבידה שיש בה סימן שנפל במקום ציבורי והבעלים לא התייאשו ממנה, יש להכריז על השבת אבידה. המוצא ראה ממי החפץ נפל, למשל ראה שטר כסף שנופל מכיסו של אדם, יש מצווה להסב את תשומת ליבו שנפל לו הכסף. חפץ ללא סימן אך ניתן לזהותו בטביעת עין ומדובר במקום שמצויים בו תלמידי חכמים ישרים שלא משנים מדיבורם כמו בבית מדרש. בכלל חיוב גזל אדם מחוייב להציל את ממון חברו מהפסד, כגון שרואה שמרמים את חבירו, או רואה צינור של חברו שהתפוצץ וכו' צריך להודיעו. עיין שו"ע (רנט, ט). אבידות שהמוצא יכול לזכות בהן: אבידה שידוע לנו שהבעלים כבר התייאשו, כמו חפצים שהבעלים ממשמשים כל שעה (הכוונה שהדרך להבחין בחסרונם), או חפץ שנראה ישן כגון חפץ שהעלה חלודה או קורי עכביש וכד'. אבידה במקום שרובם גויים, גם אם יש סימן המאבד וודאי התייאש. ג. אבידה שאבודה ממנו ומכל העולם, כמו "זוטו של ים" (סימן רנט סעיף ז). צריך לציין שבחלק מהמקרים יש מצווה לפנים משורת הדין, להחזיר לבעלים בזוטו של ים או במקום שרובם גויים. ד. אבידה מדעת - לפי הרמ"א המוצא רשאי לקחת לעצמו, ולפי הש"ע אין חובת השבה, אך אסור לקחת לעצמו (כמבואר בסי' רסא סעיף ד) ה. אבידה שאין בה שווה פרוטה. ו. אבידת גוי (אלא אם יש קידוש השם בהחזרת החפץ). ישנם מקרים בהם אין חיוב השבת אבידה כגון: זקן ואינה לפי כבודו. כהן שמוצא מציאה בבית קברות. אבידה שהיא מוקצה שנמצאת בשבת . דרך הנחה או ספק הינוח: אסור לנגוע בהן, שמא בעליהן הניחום שם עד שיחזרו לקחתם, ואינם בכלל אבידה. חפץ שנפל נחשב לאבידה אבל חפץ שהונח ולא אבד כמו ספרים שהונחו בשולחן, עטים שמפו ומגבות במקווה וכד' אין זה אבידה ואסור לגעת בחפץ ואפילו אם יש ספק האם החפץ הונח במכוון או שאבד אין להזיז את החפץ ממקומו אלא אם כן מדובר בחפץ שהונח במקום שכלל לא משתמר שאז דינו כאבידה. לכן מומלץ לא לגעת באבידות קטנות שנמצאות בגן משחקים כמו כדור או בקבוק וכד' כי יתכן והן הונחו שם ובעליהם יחזרו לגן וימצאו את החפצים. הציווי של לא תוכל להתעלם ("לא תתעלם") שייך רק כאשר מתקיימים התנאים למצוות השבת אבידה, אך אם אין מצוות השבת אבידה, אין איסור לא תוכל להתעלם. בדיעבד אם לקח חפץ שהונח אם הוא עדיין נמצא במקום יחזיר מיד ואם לקח ועבר זמן אם יש סימן יכריז ואם אין סימן בחפץ לפי השו"ע יכול לקחת לעצמו ולפי הרמ"א יהא מונח עד שיבוא אליהו מבואר לקמן בסימן רס סעיפים ט-יב. מסקנת הדברים: אבידה שצריך להכריז עליה תיתכן באחת משלוש האפשרויות הבאות: חפץ עם סימן שנפל במקום ציבורי והבעלים לא התייאשו. חפץ שהונח במקום לא שמור. המוצא ראה ממי החפץ נפל (מקור הדברים בספר בנין המשפט ח"ו עמ' 249 והלאה)