חרק שנמצא בתוך בקבוק בסופרמרקט

התשובה

נראה שיש שלושה צדדים להחמיר שלא לרכוש את הבקבוק הפגום: אם זוהי מציאה, היא שייכת לבעל הסופר שהבקבוק שייך לו, דודאי כוונת בעל הסופר למכור בקבוק רגיל הראוי לשתייה. העיקר טענתו של קונה המוצא פגם במוצר בא מצד מקח טעות, שאז מחויב המוכר להשיב לו את כספו או להביא לו חפץ אחר תחתיו בלבד. ואילו כאן הוא אינו יכול לטעון טענת מום במקח משום שהוא ראה את המום, ולכן אין הוא יכול יותר לטעון טענת מום במקח, ואם הוא עושה כן, יש בזה סרך גזל ומרמה, שהרי ראית את הפגם, אז מדוע רכשת? ומעין זה מבואר בש"ע (רלב, י): המוכר עבד או שפחה אין הלוקח יכול להחזירו מפני מומין שאין מבטלין אותו ממלאכתו והם הנקראים סמפון שאם היה סמפון זה גלוי כבר ראהו וגו'. מסתבר לומר שהוי מכירה בטעות הן מצד היצרן והן מצד מנהל הסופר, שברור לכל שבטעות הונח שם המוצר הפגום, ואילו ידעו לא היו מציעים אותו למכירה. אולם שמעתי בשם אחד הדיינים המוכרים בארץ שנוח לחברה בכך, ונהפוך הוא, הם מעדיפים שמישהו ירכוש את המוצר כמה שיותר מהר אפילו במחיר של פיצוי מצידם, כיון שבעצם אותו אדם מהווה עבורם ביקורת אנושית על המוצר, וזה חוסך להם המון כסף. וכן הם שמחים בכך שהאדם רוכש את המוצר כדי שאנשים אחרים שעוברים ושבים בחנות, לא יראו זאת. ולענ"ד סברה זו עדיין צריכה עיון, שכן אותו אדם יכל בפשטות לומר זאת לבעל הסופר, ואז הוא היה מסלק את המוצר מהמדף, ולאחר מכן מזדכה על זה מטעם היצרן, ואז הייתה החברה מרוויחה את שני הדברים ללא פיצוי מרובה לצרכן. אלא שעדיין יש אפשרות לומר שניתן לקנות את המוצר, ואח"כ להתקשר לחברה ורק "ליידע" אותה שיש חרק במוצר, מבלי לדרוש כלום, אפילו לא החזר, וכן לא להתלונן ולהביע אכזבה (משום שראית את זה לפני והתרצת, אז על מה אתה מתלונן ומתאכזב?), אלא רק לציין עובדה לטובתם שיש חרק במוצר, ואז בד"כ הם בעצמם יציעו פיצוי, ולכאורה זה לא גזל, אלא מתנה עבור השירות שהענקת להם, והם נתנו זאת מדעתם ומרצונם. מסקנת הדברים: בנידון זה יש סברות לשני הצדדים, ונראה יותר להתיר זאת בתנאי שלא ידרוש מהחברה פיצוי אלא רק יידע אותם בכך, ואם ירצו לפצותו הרי שזהו זכותם ולא חובתם.