האם בכור יורש פי שניים מחובות האב?

התשובה

נפטר שהשאיר חובות, אם השאיר אחריו קרקעות או מטלטלים – חייבים הבנים לפרוע את חוב אביהם מהעיזבון שהניח. וזו לשון הש"ע [חו"מ סי' קז, א]: מצווה על היורשים לפרוע חוב אביהם, וכופים אותם בכך כמו שכופים את אביהם. במה דברים אמורים? כשהניח קרקעות, אבל אם לא הניח אלא מטלטלים - אין כופין אותם לפרוע חוב אביהם מהם, אבל מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם מהם. זהו מן הדין. אבל הגאונים תקנו, שיהא בעל חוב גובה מהיורשים מטלטלים שהניח אביהם. הלכך האידנא (כיום) כופין אותם לפרוע חובות אביהם, אפילו היא מלוה על פה, אף מהמטלטלים שהניח אביהם, אפילו קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב "דאקני". [עיין לקמן סימן קיא[ דיורש במקום אביו קאי. וכן חייבים לפרוע חוב אביהם ממלוה שהיתה לאביהם ביד אחרים, בין גבו קרקע, בין גבו מעות. ואם ירשו קרקע ומטלטלים, ואין מפורש בשטר שיגבה מטלטלים בין בחייו בין במותו, והיורשים רוצים להגבות לבעל חוב קרקע והוא רוצה לגבות מטלטלים - הדין עם היורשים. אבל אם לא ירשו כלום מאביהן, אין חייבים לפרוע חוב אביהם, ואפילו מצוה ליכא. סיבת החיוב היא בגלל שהנכסים משועבדים לחוב, או משום כיבוד אב ואם. ואם לא הניח האב נכסים שמספיקים לפרוע את החובות, אינם חייבים להוסיף מממונם לפירעון החוב, ופורעים רק מהעיזבון בלבד. בנוסף, לעניין שאלתך השנייה, אכן בכור משלם פי שניים מתשלום החובות - בכור לא רק מקבל פי שניים בנכסים המוחזקים, אלא גם משלם פי שניים על חובות אביו בנכסים המוחזקים (אך הבכור לא משלם פי שניים בנכסים הראויים). אומנם, הבכור יכול לוותר על חלק הבכורה ואז הוא לא מתחייב לשלם פי שניים בחובות אביו. (הבכור מסתלק מחלק הבכורה ללא צורך בקניין, אלא בדרך של מחילה). וכך פסק השולחן ערוך [סימן רעח סעיף י]. ממילא, יורשים שצריכים לשלם את חובות הוריהם, לשאר האחים יהיה עדיף לשלם מהנכסים המוחזקים, כך שיישארו הנכסים הראויים, שבהם כל האחים, מתחלקים בשווה. אך לבכור עדיף שהחובות ישולמו מהנכסים הראויים, כך שיישאר חלק גדול יותר בנכסים המוחזקים שבהם הוא מקבל פי שניים. מסקנת הדברים: נפטר שהשאיר אחריו חובות, אם קרקעות, אם מטלטלים – חייבים הבנים לפרוע את חוב אביהם מהעיזבון שהניח. אך אם לא הוריש והותיר להם, אינם חייבים. הבכור חייב לשלם פי שניים מהחוב, כשם שמקבל פי שניים מהירושה. אולם זהו דווקא בדברים שהוזכרו בגוף התשובה.