זיוף תלושי משכורת כדי לקבל משכנתא

התשובה

שלום וברכה. לצערי שאלה זו נפוצה מאוד, וגם אצל ציבור יראי ה'. ואכן היא שאלה בעייתית מאוד, וה' עדי שחיפשתי בכל דרך אפשרית ללמד זכות על אותם רבים המקלים בכך, ולצערי אין בנמצא לתת מזור לאותו חולי שהתפשט אפילו בתוך קהל עובדי ה'. נבאר מעט. כיון שהבנק נותן הלואה רק בתנאים שקבע, במידה ופלוני ינסה לעקוף את התנאים במסמכים לא אמיתיים, זה נחשב שגוזל מהבנק זכות המשכנתא שהוא שווה כסף, ויתכן שנחשב לגזל ממש על ההלוואה שלא הייתה ניתנת בצורה כזו. ולכאורה היה מקום לומר (וכך היא סברת העולם), שאם ברור לו שיש לו הכנסות, שאם ידע מהם הבנק ודאי שהיה מסכים, רק שאינו יכול ורוצה לגלותם, מה אכפת לבנק? שהרי רוצים שיהא בטוח, והוא יודע שהוא בטוח. לכן אין צריך להחמיר, ויוכל לכאורה להציג מסמכים מזויפים, כי העיקר מה שאכפת לבנק הוא, שיוכל לעמוד בפירעון לפי חשבונם. אלא שיש לדחות טיעון זה. כיון שברגע שישנו תנאי מצד הבנק, שהוא בעצם הצד המלווה, כל תנאי מצידו הוי תנאי, וחייבים לקיימו. ואף אם הוא נראה לנו מיותר, או לא ברור, אין לנו רשות לעקוף את התנאי, או להתעלם ממנו, לפי דעתנו. ולא שייך לומר שאין "דינא דמלכותא" וכו', כי מה שייך דינא דמלכותא, שהרי הבנקים לרוב הם גוף פרטי, וממילא, כל אחד יכול לעשות תנאים בכסף שיש לו, אפילו אם אין בהם הגיון, וכיון שהבנק קובע שרק הכנסות שאפשר להציגן ולדווח עליהן נחשבים כהכנסות, לכן כל מי שמזייף לוקח כספים שלא ברצונם, והוי גזל. אולם, האמת שלאחר חקירה, מסתבר שיש גם הגיון בכך שהבנק אינו רוצה שכל אחד יחליט לעצמו מה נחשב הכנסה קבועה שאפשר לסמוך עליה - ושתשאר קבועה. ולכן, הם רוצים לדעת מה מקור ההכנסה. גם ייתכן שאם הבנק יודע מה מקור ההכנסה, אז במקרה של אי תשלום הם יכולים לעקל או להתדיין על ההכנסה ההיא, מה שאין כן אם הוא יזייף. וכך כתב בספר שאל בני [ח"ב עמ' א'יח], והוסיף, שכן אישר לו מנהל סניף בנק שאמר, שלפעמים הבנק אינו יכול לגבות כל החוב מהדירה המשועבדת, לדוגמא אם יש תביעה ממס הכנסה, אפילו אם התביעה נהייתה אחרי שיעבוד הבנק, הם נחשבים אז כשותפים בשעבוד הדירה וגובים רק חצי, ואז הבנק מעקל את המשכורת, ואם אין משכורת "בכסף לבן" אז אין להם את היכולת לגבות, והם מפסידים. מסקנת הדברים: קשה מאוד להתיר לפברק תלושים כדי להצהיר על הכנסה קבועה וגדולה כדי לקבל משכנתא.