אדם ששכר דירה לשנה, ובתוך השנה נפטר
השאלה
אדם שכר דירה לשנה, באמצע השנה נפטר השוכר ויורשיו אינם צריכים את הבית השכור. מי ישלם את שכירות הדירה בחודשים שנשארו? המשכיר טוען שיורשי השוכר חייבים למצוא שוכר אחר כיון שהדירה כקנויה לשוכר לשנה והתחייב עבורה שכר לכל השנה ויורשיו חייבים תחתיו, והיורשים טוענים שאנן סהדי שעל אונס כזה לא עשה קנייה והרי זה כשוכר על תנאי שאם ייאנס ולא ידור בה עוד יהיה פטור משכר דירה. מי צודק בטענותיו?
התשובה
אם לא שילמו מראש לא ישלמו על הזמן שלא דר בו, ואם כבר שילמו אינו מחזיר כלום (המשכיר). ונבאר מעט. בסוגיית הגמרא במסכת בבא מציעא (עז,א) אמר רבא: "האי מאן דאגיר אגירי לדוולא [שכר פועלים להשקות את השדות], ופסק נהרא בפלגא דיומא [ועלה הנהר ונכנסו המים לתעלות, ואין כבר צורך בעבודת הפועלים], אי לא עביד דפסיק [בדרך כלל הנהר לא עולה על גדותיו], פסידא דפועלים". ומבואר כי בעל הבית ששכר פועל ומחמת אונס בלתי צפוי לשניהם, התייתרה פעולתו, ההפסד של הפועל. והטעם, כתב הרא"ש "דכל אונסא דלא איבעי להו לאסוקי דעתייהו לא פועל ולא בעל הבית, אי נמי תרוייהו איבעי להו לאסוקי דעתייהו, פסידא דפועלים, דהמוציא מחבירו עליו הראיה, וידו על התחתונה". רבותינו הראשונים נחלקו האם דין הגמרא דלעיל האמור בשכירות פועלים, נאמר גם בשכירות בתים. הראב"ד והרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק א סימן אלף כח) פוסקים ששוכר בית הרי הוא כקנהו, ואין טענת אונס פוטרתו, כשם שקונה חפץ חייב לשלם. אבל מנגד המהר"ם מרוטנבורג והמרדכי (בבא מציעא פרק השוכר את האומנין רמז שמא) פוסקים שדינו כפועל, ואין חייב לשלם על הזמן שלא דר באונס. מכל מקום אם כבר שילם מראש, מבואר במרדכי בשם המהר"ם כשם שאין צריך המשכיר להחזיר את הכסף כיון שאומדין דעת הנותן שהתכוון לשלם אפילו אם ייאנס. אבל, מכל מקום כתבו שצריך להחזיר קצת מהכסף כיון שלא דרו בבית. אבל, לפי הרשב"א צריך לשלם מחיר מלא אפילו על הזמן שלא דר בו ואין צריך לומר שאם שילם שאינו מחזיר כלום. והנה להלכה פסק הרמ"א (שלד, א) – מי ששכר בית לדור בו ומת בתוך זמן השכירות, אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו, דבעל הבית הוי כפועל והוי ליה להתנות (מרדכי פרק האומנין), מיהו יש חולקין. לכן אם קיבל השכר כולו אין צריך להחזיר כלום, כן נראה לי. מסקנת הדברים: להלכה הביא הרמ"א את שתי השיטות ופוסק שאין להכריע ביניהם. לפיכך, אם לא שילמו מראש לא ישלמו על הזמן שלא דר בו ואם כבר שילמו אינו מחזיר כלום כיון שלראב"ד והרשב"א אין צריך להחזיר. (אמנם כל זה הוא אעפ"י הדין היבש, אמנם פשוט וברור הדבר שכל אדם בעל לב יהודי אמור להתחשב ברגשות ובמצב העדין ולנהוג לפנים משורת הדין, והקב"ה ימלא הפסדו)