השולחן שקיבלתי פחות מרשים ממה שראיתי בתמונה באתר

התשובה

הנה בנידון שלנו עיקר השאלה היא, האם מותר להשתמש בפעלולי תפאורה וצבע בחלון הראווה ובתוך החנות כדי למשוך את עין הלקוחות שיקנו מוצרים שבאופן רגיל לא היו מצליחים להימכר בכמויות כה גדולות. אם כל העובדות שהמוכר מספר או מפרסם הינן נכונות אלא שהמוכר משביח את מקחו ומשכנע את הקונה לקנות רק את המוצר שנמכר אצלו או שהוא מגרה את עין הקונה ע"י פעלולים שונים לקנות אצלו וכדו', במקרים אלו, אף על פי שברור לנו שלולא דברי המוכר ומעשיו לא היה קונה אצלו, בכל זאת אין כאן את המושג "גניבה", כי לקונה נמסרו פרטים נכונים ועל סמך זה קנה אצל המוכר, נמצא שהוא גירה את עצמו והסכים מדעתו להשתכנע מדברי המוכר, ובפרט שכל קונה יודע מראש שהמוכר ינסה לשכנע אותו בכל הדרכים האפשריות לקנות רק אצלו ורק את המוצרים שהוא מוכר. נמצא שעל דעת כן נכנס לכתחילה הקונה לחנות או הסתכל בפרסומות השונות. ודומה הדבר לדברי הסמ"ע (שם ס"ק טז) שהתיר למוכר בשר להשרות את הבשר במים כדי שיראה בשר שמן באותם המקומות שיודע הלוקח מראש שכל מוכרי הבשר עושים כך וע"ש. ומן הסתם שהקונה לבסוף רואה מה הוא קונה, וזה שהרושם הראשוני נעשה ע"י תפאורה וכו' אין זה הופך את הדבר לגניבת דעת, אלא לשיפור וייפוי המקח, וזה מצוי מאוד. מסקנת הדברים: נדמה שכל אחד בדורנו מודע לכך שיש "מוחות" חושבים שתפקידם ליצור תמונות מרשימות וכו' כדי לייעל את השיווק וכן נעשה שימוש בתפאורה וזוויות צילום שמגדילות את המוצר ומייפות אותו, וכל זה כיום מוכר מאוד בתחום המקח וממכר, ואם כן, על דעת זה קנה, ולא ניתן לטעון שזו גניבת דעת . כנלע"ד.