לקיחת דמי תיווך מבעלי מקצוע מבלי ליידע את הלקוחות
השאלה
אני קבלן במקצועי, לעיתים פונים אלי אנשים, קרובי משפחה או חברים, קרובים ורחוקים, אנשים שהגיעו אלי "מפה לאוזן" ושואלים אותי אם אני מכיר בעלי מקצוע שונים לביצוע עבודות מסוימות שהם חפצים לבצע, כגון: החלפת ריצוף, צביעה, או בניית מחסנים בחצר וכדומה. בזמנים שבהם אני לא פנוי לקחת את העבודה בעצמי (ברוך ה')... מחמת שאני עסוק בעבודות אחרות, אני נוהג לקשר בינם לבין בעלי המקצוע שאני מכיר. לרוב, חשוב לי לציין שאלו, בעלי המקצוע, פועלים שלי שאני בעצמי מעסיק, אבל לא תמיד. אלא, שאני לא עושה זאת בחינם, ולמעשה ההסכם שלי מול בעלי המקצוע הוא, שתמורת הפניית העבודה אליהם על ידי, יינתן לי אחוז מסויים מן השכר שיגבה על ידם מהלקוח. שאלתי היא: האם מן הדין עליי ליידע את הפונים אליי על כך שיש לי רווח אישי מהקישור הנ"ל אל בעלי המקצוע? שמא הם חושבים שבחינם אני עושה, האם מותר לי לנהוג כך מבלי לגלות להם? או שמא יש בכך חשש לגניבת דעת, גזל, או כל איסור אחר?
התשובה
שלום וברכה. שאלה יפה ומצויה. כתב הרמ"א (חו"מ סי' רסח סעיף ד') "וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יכול לומר (אותו אחד שעשו לו את הטובה. אב"י) בחינם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו. ע"כ. ומבואר לפי זה שבכל מיני פעולות או טובות שאדם עושה עם חבירו יכול ליטול שכר על פעולותו, אם נהוג לשלם על דבר זה, ותכנן מראש לבקש תשלום. וכיום נהוג מאוד שבעלי מקצוע משלמים זה לזה "דמי תיווך" על מתן עבודות. ואם כן, אזי מותר לקחת תיווך מאנשי המקצוע, מה עוד שלפי הנתונים המשלימים שהבאת, אותו בעל מקצוע אינו מייקר את העבודה שלו עקב דמי התיווך שנותן לך, ואם כן גם אותו אדם ששאל אותך לא הפסיד כלום. (עיין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנה וכן בשו"ת הליכות ישראל סי' כז). אמנם צריך לדעת שבדברים שאין נהוג לקחת שכר מסוג זה על פעולה כזאת, אינו יכול לתבוע שכר אם לא סיכמו על כך מראש, מאחר שלא נהוג לשלם על כך, והכל כמנהג המדינה. ויתרה מכך, אליך פונים כיון שאתה נחשב לקבלן מקצועי ואמין, ואם כן עצם הייעוץ שלך שווה כסף. ונוסיף עוד נקודה חשובה, שבפעולות שמקובל לשלם עליהן יכול לתבוע אפילו אם עשה פעולה זו לידידו ואוהבו (חכמת שלמה סי' קפה סעיף א), אלא אם כן בשעה שעשה את המעשה היה בדעתו לעשות זאת בחינם, משום שבמקרה כזה נחשב כנותן מתנה, ולכן יזהר מאוד שלא לבקש אפילו שכר סימלי לאחר המעשה. ואף על פי שהוא מתרצה לתת לו, נראה שצריך להודיעו שמתחלה נתכוין לשם מתנה, ואם בכל זאת יתרצה לתת לו יכול ליקח בתורת מתנה, ואם לא הודיעו נראה דהוה גזל בידו מפני שלא נתרצה לתת לו אלא משום שחושב שחייב לו. ובספר פסקי המשפט (עמ' רפו) כתב שאף אם בשעת המעשה לא ידע שיכול לתבוע ממנו שכר ורק אח"כ נודע לו, אין כאן דין של מחילה בטעות, כיון שמתחילה לא נתכון לשכר, הרי זה כנותן מתנה, ואי אפשר לקחתה מהמקבל, והרי זה דומה לנותן לחבירו חפץ משום שחשב שאינו צריך לו ושוב נודע לו שהיה יכול למוכרו או להשתמש בו, שודאי אינו יכול לתבוע את החזרת המתנה משום דין מתנה בטעות. ע"כ. וכך כתב בפתחי חושן (שכירות פ"ח הערה סה). נמצא שאין כאן גזל מהטעמים שהזכרנו, ואין גניבת דעת, שכן למי ששאל אותך אתה אכן עושה בחינם, והעבודה לא מתייקרת לו, ולפועל או איש המקצוע שאתה לוקח ממנו דמי תיווך הרי אלו דברים שסיכמתם לפני בצורה גלויה. וגם באופן שאתה מביא את הפועל הזה לאותו אדם, ואתה נותן הצעת מחיר לדוגמא בשווי 1000 ₪ על הפועל, כאשר אתה משלם לו בפועל רק 700 ₪, ואת ה – 300 ₪ הנותרים אתה לוקח לעצמך, הדבר מותר, שכן במקרה כזה מן הסתם אתה לוקח אחריות על העבודה, וזו בעצם עבודת הקבלנות, ואין ציפייה משום צד שתעשה זאת בחינם. ברכה והצלחה. מסקנת הדברים: מותר לך להמשיך בדרך בה אתה נוהג וכמבואר בתוכן התשובה. דינים שונים