החזרת שווי הגזילה לפי שעת הגזילה או לפי שוויה כיום, ובקשת מחילה מהנגזל
השאלה
שלום וברכה, לפני יותר מעשור גזלתי שרשרת מקרוב משפחה מדרגה ראשונה, השרשרת כבר איננה, מכרתי אותה אז, אני בעלת תשובה ומעוניינת להחזיר, האם אני צריכה להחזיר לפי שוויה שקיבלתי אז או שוויה היום? ואם לפי שוויה היום, ואינני יודעת מה שוויה מה עושים? אני מתביישת להגיד שלקחתי את השרשרת, הנגזל חושב שנפל לו או נאבד, אם אני מתביישת להגיד שעשיתי את המעשה הזה, מה אעשה? האם אני צריכה לפייס אותו?
התשובה
שלום וברכה, יש לשלם את השרשרת לפי ערכה שהייתה בזמן הגזילה (שו"ע חו"מ שס,ג). את הכסף הזה את חייבת להחזיר לבעלת השרשרת. בנוסף, את לא חייבת להודיע לה על הגזלה, אלא את יכולה לתת לה מבלי שהיא שתדע למה ומדוע את מחזירה לה, העיקר שהכסף יגיע ודאי לידה. עפ"י המבואר להלכה בשולחן ערוך (בסימן שנ"ה-א,ב והוא דעת הרמב"ם הלכות גניבה ד-י"ב): מנה את כיסו ומצאו שלם – המניין פוטר. ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בהחזרתו – אפילו מניין אינו צריך, אלא כיוון שהחזירו למקומו נפטר מאחריותו. במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים, אבל הגונב מעדר חברו ולא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו... חייב באחריותו עד שיודיעו את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב. למדנו שההלכה היא כרבי יוחנן ורב חיסדא, שכאשר לא היתה דעת על הגניבה אין צריך דעת על החזרה. אבל כאשר היתה ידיעה על הגניבה – צריך לפחות מניית כמויות, כדי לצאת ידי חובת השבת גזילה. ובענייננו נמצא שאת יכולה להכניס לחשבון הבנק שלה, וכן את יכולה גם לתת מעטפה באחת השמחות וכדומה. העיקר שהיא תקבל את ערך השרשרת. (הגזלן משלם כשעת הגזלה – שו"ע סימן שנד וסימן שסב. הגזלן יכול להחזיר מבלי שידעו הבעלים שזה השבת הגזל – ראה שו"ע סימן שנה). ואף שכתב השולחן ערוך (בסימן שנ"ה-א): אע"פ שהחזירו הגנב – לא נפטר, והוא באחריותו עד שיידעו הבעלים וכו'. ויש להתעמק במשמעות המילים "לא נפטר והוא באחריותו" אם הכוונה לשני דברים (גם חיוב השבה וגם חיוב אחריות), הסמ"ע (סימן שנ"ה-א) מבאר: הגנב לא נפטר, שאין זו השבה מעולה, שכיוון שהבעלים ידעו שנגנב – התייאשו מלשומרו עוד, ולכן אף שהחזירו הגנב, לא ידעו הבעלים בזה שישמרנו (ולא התברר בסמ"ע אם כוונתו שלכן אין זו השבה, או שלכן לא נפטר הגנב מאחריות), ובכל אופן בעניינו נראה שאין לחוש לכך, שכן בהפקדה לחשבון יש עניין השבה, שכן היא תדע מהתוספת בחשבון הבנק שלה, וכן הבנק עצמו מקבל אחריות על הכסף באופן אוטומטי ברגע שהכסף מופקד שם. ובספר אגרות משה (חו"מ ח"א סימן פח) עשה מעין סיכום לנושא זה וזו לשונו: ומה ששאלת באות ט"ו אם צריך דעת בעלים, ובאות ט"ז אם צריך לכתוב להודיע בשביל מה נשלח לו הממון, ובאות י"ז אם צריך לגלות את שמך... הנה אם הוא שלא לדעת, היינו שלא ידעו הבעלים שנגנב מהם, א"צ דעת בעלים ויכול לשלם ע"י הדואר, אף שלא לכתוב בשביל מה נשלח, ואין צריך לגלות מי הוא המשלח. אבל באופן שידע מהדואר שנתקבל ביד הבעלים ואף אם נודעו (ידעו) הבעלים מהגנבה סגי (מספיק) במנין שהלכה כר' יוחנן שלא בבע"ח, וכמו שנפסק בש"ע חו"מ סי' שנה סעי' א' , ואם כן, ע"י הדואר יש מנין ויצא בזה, אבל הוא רק כשלא נודעו מי גנב מהם, שאם נודעו מי הוא, מסתבר שצריך שידעו שאותו הגנב החזיר אם אפשר שיטעו שאחר שלח להם סך זה. וסיים את דבריו, שבכל אופן צריך מהם מחילה על הצער אם נודעו מהגנבה והיה להם צער, ובשביל זה צריך לכתוב מכתב לבקש מחילה כדאיתא ברמב"ם (פ"ב מתשובה ה"ט)ומזה שאיתא ביומא (דף פ"ו) 'מכסה פשעיו לא יצליח' הוא בעברות שבין אדם לחברו, מכאן שיותר טוב שיגלה שמו שחטא לו ושב בתשובה. וכן איתא ברמב"ם (שם הלכה ה') שאין תשובתו גמורה כשמתגאה ואינו מודיע. אבל כיון שברש"י איתא שהוא כדי שיבקשו שימחול לו, לכן אולי יכול לסמוך שאף כשלא יגלה שמו אלא יכתוב במכתב ששולח לו מה שגנב ממנו ומבקש ממנו שימחול לו, אף שאינו יודע שמו, נמי סגי (גם מספיק) לסמוך שימחול. ואם לא נודעו מהגנבה, שלא היה להם צער, אין צריך לכתוב כלום, ומספיק לשלוח הממון ע"י הדואר לבד. אם כן, בשאלתנו, בנוגע לפיוס, במידה והנגזל לא יודע מי גזל אותו, נראה שיש מקום להקל שלא לומר לו, כדי לא ליצור אי נעימות וחוסר שלום (במיוחד שמדובר בקרובי משפחה). ואין צריך (על כל פנים במקרה זה) לפייס את הנגזל בצורה גלויה. בהצלחה.