מחילה לבעל תשובה שגזל בעברו

התשובה

"גזלן הבא לעשות תשובה ולהחזיר את הגזילה, אמרו חכמים, אין מקבלין ממנו, כדי לפתוח לו פתח לדרכי תשובה". כלומר, כאשר מגיע הגזלן אל הנגזל, ואומר לו שברצונו להשיב לו את הגזילה, אין לקבל ממנו את הגזילה, כדי להקל מעליו את התשובה. שהרי כשיראה כמה קשה התשובה, שכעת עליו להחזיר סכומים גדולים לכל מי שגזל ממנו, יתרשל במצות התשובה, וישאר במרדו. לכן תקנו חכמים שאין לוקחים ממנו, בכדי שיוכל הגזלן לחזור בתשובה. וכך אמרו בגמרא, אמר רבי יוחנן, בימי רבי (הוא רבינו יהודה הנשיא) נשנית משנה זו (גזרו גזירה זו הנזכרת בברייתא), מעשה באדם אחד שביקש לעשות תשובה, אמרה לו אשתו, ריקה (לשון גנאי), אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט (החגורה שלך) אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה. באותה שעה אמרו, הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו, אין מקבלין מהם, והמקבל מהם, אין רוח חכמים נוחה הימנו. ומה שאמרו "אין רוח חכמים נוחה הימנו", פירשו רש"י והנמוקי יוסף, "אין רוח חכמה וחסידות בקרבו". אלא שיש כמה פרטי דינים בזה, ולא תמיד ישנו איסור לקבל את הגזילה, וכפי שנזכר בדברי מרן השולחן ערוך. וכך כותב מרן השולחן ערוך (חושן משפט סימן שסו,א): "גזלן מפורסם הבא לעשות תשובה מעצמו, אם אין הגזילה קיימת – אין מקבלין ממנו, כדי שלא יימנע מלעשות תשובה. ואם רצה לצאת ידי שמים והחזיר – אין מוחין ביד הנגזל מלקבלו". ועתה נבאר מעט את דברי מרן: ראשית, מה שכתב – גזלן "מפורסם" הבא לעשות תשובה – רצונו לומר בזה שדווקא כאשר הגזלן הוא מפורסם בענייני גניבות וגזילות – רק אז שייכת לגביו הגזירה שאין לקבל ממנו את הגזילה. אבל אם אין עסקו בכך, רק גזל פעם או פעמיים באקראי – אזי מותר לקבל ממנו את הגזילה, שהרי אין תשובתו קשה כל כך, ויש בידו לחזור בתשובה. ומה שכתב: "הבא לעשות תשובה מעצמו", רצונו לומר, שדווקא כאשר הגזלן בא מרצונו הטוב לשלם על הגזילה – אז אין לקבל מידו. אבל אם הוא עומד במרדו, ויש אפשרות להוציא ממנו את הגזילה על ידי בית דין וכדומה – הרי באופן זה לא תיקנו רבותינו שלא ליטול מידו, שהרי הוא עומד במרדו ואינו מתכוון לחזור בתשובה כלל. ולא תיקנו רבותינו תקנה טובה זו אלא לגזלן הבא לעשות תשובה מיוזמתו. ומה שכתב: "אם אין הגזילה קיימת", ביאור הדברים – שלא תיקנו חכמים שלא לקחת מיד הגזלן אלא כאשר הגזילה עצמה אינה בידו. ודבר זה מבואר בגמרא הנזכרת: "אמר רב נחמן, לא תיקנו אלא בשאין הגזילה קיימת דווקא". ובנידון שאלתנו פשוט שהאופנוע לא בידו (וכך גם נאמר לנו בהמשך בירור השאלה). ובנוגע למה שכתב מרן הש"ע בסוף דבריו, שאם רוצה הגזלן להחזיר, לצאת ידי חובתו גם כלפי שמים, מותר לקבל ממנו – הכוונה בזה היא שאם אמר לגזלן: "אני מוחל לך, ואינך חייב להחזיר לי", והגזלן אומר לו: "אף על פי כן, רצוני לשלם לך" – מותר לקבל ממנו. בכל אופן אני חושב שפעלת בצורה נכונה וראויה להערכה. וכמה יפה לראות איך התורה משנה את האדם ומחזירתו למוטב. וחשבתי להביא במסגרת זו מעשה ששמעתי שמבאר כמה חמור הוא עוון הגזל, ומנגד כמה גדול לימוד התורה שיש לו יכולת לכפר על שאר עוונותיו של החוטא. סיפר הצדיק שלמה בלוך זצ״ל תלמיד הח״ח, מעשה ששמעו מפי רבו ה״חפץ־חיים": בוילנא התגורר יהודי עשיר. יום יום היה נכנס אצלו עני אחד ששכנה בתוכו נשמה מגולגלת. היה אותו עני מטריד ומציק מאד לעשיר הזה, והיה חוזר ואומר לו, היות והייתי מסייע לאביך לגזול את הגוי לכן אין לי מנוחה בעולם האמת ונתגלגלה נשמתי לשכון באדם זה, וכן אעשה עד – עד שתפרע את סך העשרת אלפים שגזל אביך מאותו גוי וזה יהיה תיקונו. אותו עשיר ששמע עתה במי ומה המדובר, וכי אותו גלגול הוא המורה הפרטי ששכרו אביו, התחיל לצעוק על הגלגול: הרי אני הכרתיך היטב, ומה אתה מבלבל את המוח ונתפס בזה שכל חטאך הוא בכך שעזרת לאבי לעשוק גוי הרי אני יודע שעברת עבירות חמורות ומכוערות ביותר, ומה אתה תולה שכל חטאך מסתכם בזאת שסייעת לגזול גוי! השיב הדיבוק: נכון הדבר! הייתי פושע גדול בימי חיי, אך זה אינך יודע כי בסוף ימי חזרתי בתשובה שלמה עזבתי את דרכי הרעים ועסקתי בלימוד התורה לשמה מדי יום ביומו במשך ארבע שעות חוק ולא יעבור!!! והנה, כשעליתי לפני בית-דין של מעלה, עיינו בדיני ונוכחתי שנתקבלה תשובתי. אך דא עקא, מה שהייתי מסייע לעשוק את הגוי דבר זה לא עלה בדעתי לתקן, אי לזאת אין לי מנוחה, וחזרה נשמתי להתגלגל בעולם הזה עד שאתקן עון הגזל.. סיים ה״חפץ־חיים" את הסיפור: חוץ ממוסר השכל שבסיפור זה, שעל עוון הגזל אין כפרה עד שישיבו הגזילה לבעליה, והרי נלמד מכאן עוד יסוד בעבודת ה׳: כל החפץ בתיקון אמיתי על פשעיו הגדולים ילמד תורה לשמה! מסקנת הדברים: מותר ואפילו רצוי למחול לגזלן שגזר בעבר, במיוחד אם ניכר שהוא השתנה, וכן אם יהיה קשה לו להחזיר את הגזלות אשר גזל. דינא דמלכותא