האם מותר לשקר בעבור מטרה חשובה של לימוד תורה והימנעות מחשש עבירה או ביטול תורה?
השאלה
שלום כבוד הרב האם מותר לשקר בעבור מטרה חשובה של לימוד תורה והימנעות מחשש עבירה או ביטול תורה, ואסביר: שלחו לי להגיע ליום מסוים בלטרון לטקס שנערך בעבורי ועוד מאות אנשים המתחיל מהבוקר ומסתיים בלילה. תוכן הטקס, קבלת דרגה מסוימת, אשר בפועל יש הפסקות ארוכות חזרות והרבה עמידה בחוץ בשיעמום מוחלט. קבלת הדרגה באמצע יכולה להסתיים בכמה דקות אבל היא נמרחת לאזור ה12 שעות. האם אפשר לשקר במקרה זה בהבנה שזה ביטול תורה מוחלט, ככל הנראה יהיה שם ערבוביא של בנים ובנות וארצה להימנע מכך. אציין שניסיתי להתמחק עם לשון שמשתמעת לשני פנים אך בסוף נאלצתי לשקר ממש ולהגיד שלחבר שלי יש חתונה באותו יום, שזה אמת רק ששינתי את התאריך כדי לנסות להתחמק. רק אגיד שאולי אני לא שומר תמיד על גדרי ההלכה במקומות שאני הולך אליהם או על לימוד התורה שלי אך על פי כן גם באופן יחידי שאני רואה את זה כחסר תועלת לחלוטין לעומת מה שאני ארוויח ממה שאעשה באותו יום וגם אשמור על גדרי ההלכה כמו שצריך פעם אחת יועיל לי בשביל לשקר לדבר כזה.
התשובה
שלום וברכה, השאלה שלך מראה על רצון להתקדם רוחנית וביראת שמיים, חזק וברוך. לעצם השאלה, לכתחילה ודאי שצריך להשתדל להימנע משקר. נכון תחילה לבקש פטור, לומר שאינך יכול להשתתף מטעמים אישיים או דתיים, להשתמש בלשון כללית, או למצוא דרך אחרת שלא להגיע בלי לומר דבר שאינו אמת. אולם אם מדובר באירוע שיש בו ערבוב של בנים ובנות בניגוד לגדרי ההלכה ולהוראת גדולי ישראל, ואין אפשרות מעשית להתחמק מההשתתפות בדרך אחרת, מותר לשנות מן האמת כדי להינצל מן האיסור. כשם שהתירו חז"ל לשנות מפני השלום ובמקומות נוספים של צורך, ודאי שאין מידת האמת מחייבת אדם להכניס את עצמו למציאות הנוגדת את ההלכה. המקורות אכן מכירים בכך שהחובה לומר אמת אינה מוחלטת בכל מצב, והתירו לשנות במקרים מוגדרים של צורך, שלום וצניעות. עם זאת, גם במקום היתר יש להשתמש בשקר רק במידה הנצרכת. אם די באמירה כללית או בהשמטת חלק מן הפרטים, עדיף לעשות כך. רק כאשר האפשרויות הללו אינן מועילות, אפשר לומר שקר מפורש הנחוץ כדי להימנע מן האיסור. בנוגע למה שכבר אמרת על החתונה, מאחר שעשית זאת כדי להימנע מהשתתפות באירוע מעורב ולא כדי להרוויח ממון, לפגוע באדם או לגרום נזק, יש מקום לומר שהדבר היה מותר בנסיבות שתיארת. אמנם היה עדיף אילו ניתן היה להסתפק בניסוח כללי יותר, אבל כאשר לא הייתה דרך אחרת, אין צורך לראות בעצמך כמי ששיקר לצורך פסול. גם הטעם של ביטול תורה מחזק את הרצון להימנע מיום שלם של המתנה והשתתפות בתוכן שאין בו תועלת, ובפרט אם הזמן אכן ינוצל ללימוד. אולם עיקר ההיתר במקרה הזה אינו משום ביטול התורה בלבד, אלא משום הצורך להימנע ממסגרת מעורבת שאינה מתיישבת עם גדרי ההלכה ועם דרכך הרוחנית. העובדה שאינך מצליח תמיד לשמור על כל הגדרים אינה טענה נגדך. כל התגברות עומדת בפני עצמה. אדם שנכשל בעבר אינו צריך לומר שממילא אין ערך לכך שהפעם יישמר. אדרבה, כל פעם שבה הוא בוחר להתרחק ממכשול ולהתקרב לרצון ה' היא בעלת ערך. לסיכום: לכתחילה יש להתחמק בלי לשקר; אם אין שום דרך אחרת, וההשתתפות תכניס את האדם למציאות האסורה על פי דרכו והוראת רבותיו, מותר לשנות מן האמת במידה הנחוצה כדי להימנע ממנה. בהצלחה!