האם חייבים לומר בכל לילה "הריני מוחל וסולח", ומה יעשה מי שאינו מוחל?

התשובה

אמירת "הריני מוחל וסולח" היא מנהג חשוב ומעלה גדולה, אך אינה חלק מעיקר החיוב של קריאת שמע שעל המיטה. לכן, אדם שאינו מסוגל למחול באמת אינו חייב לומר בפיו שמחל, ונחלקו הפוסקים כיצד נכון שינהג. עיקר תקנת קריאת שמע שעל המיטה הוא לקרוא קריאת שמע ולברך ברכת "המפיל". הנוסח של "הריני מוחל וסולח" נוסף כדי שאדם לא יישן מתוך כעס, הקפדה וטינה, וכדי שלא ייענש אדם אחר בסיבתו. המשנה ברורה כתב: "גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו, ובזכות זה האדם מאריך ימים" (משנה ברורה, סימן רל"ט ס"ק ט). לשונו "ראוי למחול" מלמדת שמדובר בהנהגה נכונה ובמעלה גדולה, ולא בחיוב גמור לומר בכל לילה את הנוסח המודפס בסידור. דעת רבי בן ציון אבא שאול לדעת רבי בן ציון אבא שאול, אדם שעדיין מקפיד על אדם מסוים ואינו מוחל לו באמת, לא יאמר את נוסח "הריני מוחל וסולח". כך נפסק באור לציון: "אם עדיין יש לו טינה על אדם מסוים, אין לו לומר 'הריני מוחל וסולח', שכיוון שאינו מוחל, איך יאמר קטע זה? והרי כתוב: 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני', ואיך ידבר שקר לפני הקדוש ברוך הוא?" (אור לציון, חלק ב, פרק ט"ו, תשובה י"ג). לפי דעה זו, אם האדם אינו מצליח למחול, ידלג על הקטע כולו או ישנה את הנוסח כך שלא יאמר דבר שאינו אמת. למשל, הוא יכול לומר: "ריבונו של עולם, תן בלבי כוח למחול ולסלוח לכל מי שפגע בי, ושלא ייענש שום אדם בסיבתי". כך הוא אינו מצהיר שמחל כאשר עדיין לא מחל, אך מביע רצון להגיע למחילה. גם רבי אליעזר פאפו כתב שאין לומר את נוסח המחילה כאשר פיו ולבו אינם שווים, ושיש לגמור בלב למחול לפני שאומרים בפה שמוחלים (אורות אלים, מגילה דף כ"ח עמוד א). דעת הילקוט יוסף לעומת זאת, לדעת הרב יצחק יוסף ניתן לומר את הנוסח הכללי גם אם יש אדם מסוים שהנפגע עדיין אינו חייב או אינו מסוגל למחול לו. יסוד דבריו הוא בדברי המהרש"א, שביאר את הנהגת מר זוטרא, שהיה מוחל לפני שנתו למי שציער אותו, באופן שהמחילה מתייחסת למי שראוי ונדרש למחול לו. אבל כאשר אדם פגע ולא ביקש מחילה, או במקום שאין חיוב למחול, אין אותו אדם נכלל בהכרח בהצהרה הכללית. לפי דרך זו, כשאדם אומר "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי", כוונתו לכל מי שמוטל עליו למחול לו, ולא בהכרח לאדם מסוים שלפי הדין עדיין אינו חייב למחול לו. לפיכך אין באמירה זו משום שקר. נמצא שלדעת האור לציון, אם קיימת בלב הקפדה על אדם מסוים, נכון לדלג על הנוסח או לשנותו. לדעת הילקוט יוסף, ניתן לומר את הנוסח ולכוון שהוא חל על מי שראוי ונכון למחול לו, ואינו כולל בהכרח אדם שאין חיוב למחול לו. הרוצה לצאת מן המחלוקת יכול לומר נוסח מדויק יותר: "הריני מוחל וסולח בלב שלם לכל מי שאני יכול וראוי למחול לו כעת, ויהי רצון שתיתן בלבי כוח למחול גם למי שעדיין קשה לי למחול לו". כך אינו אומר דבר שאינו אמת, ומצד שני אינו מוותר על העבודה הפנימית של המחילה. האם תמיד חייבים למחול? כאשר אדם שפגע מבקש מחילה בכנות, עליו לתקן את מה שעשה, לקבל אחריות ולהשתדל לפייס את הנפגע. בדרך כלל, לאחר פיוס אמיתי, ראוי לנפגע שלא להיות אכזרי ולהסכים למחול. הרמ"א כתב: "והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה. ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו" (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תר"ו סעיף א). מכאן שאין חיוב מוחלט למחול מיד ובכל מצב. אם הפוגע עדיין אינו מכיר במעשיו, לא ביקש סליחה ולא תיקן את הנזק, קשה לדרוש מן הנפגע לומר שהכול נמחל כאילו לא אירע דבר. כמו כן, כאשר המחילה עלולה להביא לפגיעה נוספת, אין משמעותה שהנפגע צריך להסיר גבולות, לחזור לקשר או לסמוך שוב על הפוגע. אפשר לוותר על נקמה ושנאה, ובאותה שעה לשמור מרחק ולהגן על עצמו. מחילה, פיוס, השבת אמון וחידוש קשר הם דברים שונים. אדם יכול למחול כדי שלא לשאת שנאה בלבו, בלי לומר שהמעשה היה מותר ובלי להחזיר את הפוגע למעמדו הקודם. האם אמירה בפה מועילה גם כשהלב עדיין כואב? יש פוסקים שסברו כי אם אדם אומר בפיו שהוא מוחל, המחילה יכולה לחול גם אם עדיין נשארו בלבו כאב וטינה. אין הכרח שמחילה הלכתית תמחק מיד את הרגש. לפי דרך זו, אדם יכול לקבל החלטה אמיתית שהוא מוותר על תביעתו ועל רצונו שהפוגע ייענש, אף שעדיין קשה לו מבחינה רגשית. החלטה כזאת אינה שקר, מפני שהמחילה היא החלטה רצונית, ואילו הכאב אינו תמיד נתון לשליטתו. אולם אם האדם אינו מוותר כלל, עדיין רוצה להעניש את הפוגע ואינו מתכוון למחילה שהוא אומר, לדעת האור לציון לא יאמר "הריני מוחל וסולח", משום שפיו ולבו אינם שווים. לכן השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו אינה רק אם הוא עדיין כואב, אלא אם הוא באמת החליט למחול. אם קיבל החלטה למחול, אף שהכאב נשאר, יש מקום לומר את הנוסח. אם כלל אינו רוצה למחול, נכון יותר שלא להצהיר שמחל. המעלה המוסרית שבמחילה אף שאין חובה לומר דבר שאינו אמת, ראוי מאוד לאדם להשתדל להגיע למחילה אמיתית ולא ללכת לישון מתוך כעס ושנאה. במסכת מגילה מסופר ששאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה האריך ימים. הוא השיב, בין היתר: "ולא עלתה על מיטתי קללת חברי". הגמרא מביאה את הנהגתו של מר זוטרא, שכאשר היה עולה על מיטתו היה אומר שהוא מוחל לכל מי שציער אותו (מסכת מגילה דף כ"ח עמוד א). עוד אמרו חז"ל: "כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו" (מסכת ראש השנה דף י"ז עמוד א; מסכת יומא דף פ"ז עמוד ב). מי שאינו מדקדק עם מי שפגע בו, גם מידת הדין אינה מדקדקת אחריו. אין הכוונה שעל האדם לאפשר לאחרים לפגוע בו, אלא שלא ישא בלבו רצון לנקמה ולצער את הפוגע. שלא ייענש אדם בסיבתי בנוסח המחילה נאמר: "ולא ייענש שום אדם בסיבתי". מקורו של רעיון זה בדברי חז"ל: "כל שחברו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא" (מסכת שבת דף קמ"ט עמוד ב). אין הכוונה שהנפגע נחשב אשם בעצם העובדה שהפוגע נענש. מי שפגע הוא האחראי למעשיו. אולם חז"ל מלמדים שמעלה גדולה היא שלא לרצות בעונשו של אדם אחר ולא לשמוח במפלתו. גם כאשר האדם אינו מסוגל עדיין למחול על עצם הפגיעה, הוא יכול להתפלל: "ריבונו של עולם, אינני מצליח עדיין למחול בלב שלם, אבל אינני רוצה שפלוני ייענש בגללי. תן לי כוח לשחרר את הכעס, ותנהג עם כולנו ברחמים". זו תפילה אמיתית שאינה מכחישה את הכאב ואינה דורשת מהנפגע להעמיד פנים. מחילה אינה הצדקת הפגיעה חשוב להדגיש שמחילה אינה אומרת שהפגיעה הייתה מוצדקת. היא גם אינה פוטרת את הפוגע מהשבת ממון, מתיקון הנזק, מבקשת סליחה או מתשובה כלפי הקב"ה. אדם שנגזל אינו חייב לוותר על כספו כדי להיחשב מוחל. אדם שנפגע אינו חייב לחזור לקשר מסוכן. והמחילה אינה מונעת פנייה לבית דין, למשטרה או לגורם טיפולי כאשר הדבר נחוץ להגנה ולמניעת פגיעה נוספת. המחילה עוסקת בעיקר בשחרור השנאה והרצון לנקמה. האחריות והגבולות הממוניים והמעשיים נשארים במקומם. מסקנה אין חיוב גמור לומר בכל לילה דווקא את נוסח "הריני מוחל וסולח", אך זו הנהגה חשובה וראויה מאוד. לדעת האור לציון, אם האדם אינו מוחל באמת לאדם מסוים, לא יאמר את הנוסח כרגיל, משום "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". עליו לדלג עליו או לומר נוסח של בקשה לזכות למחול. לדעת הילקוט יוסף, אפשר לומר את הנוסח הכללי ולכוון שהוא מתייחס למי שראוי ומוטל עליו למחול לו, ולא למי שבמצבו הנוכחי אינו חייב למחול לו. דרך טובה לצאת מן הספק היא לומר: "ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח בלב שלם לכל מי שאני יכול וראוי למחול לו כעת. ולמי שעדיין קשה לי למחול, תן בלבי כוח להסיר את הכעס והשנאה, ושלא ייענש שום אדם בסיבתי". אין לומר דבר שאינו אמת, אך ראוי לעבוד על הלב ולהשתדל למחול. המחילה אינה חולשה ואינה ויתור על גבולות. היא שחרור האדם מן השנאה ומן הרצון שמישהו אחר ייענש בגללו, כדי שגם הוא יזכה לרחמים, למחילה ולקרבת ה'.