השתתפות בתשלום עו"ד שסייע באופן עקיף לשחררו ממאסר
השאלה
שני חברים נעצרו בחשד למעורבות במעשה פלילי, אחד מהעצורים הוא בן למשפחה מוכרת ומבוססת מאוד, והם שכרו עבורו עו"ד צמרת שטיפל בשחרורו וממילא שוחרר גם השני, האם השני חייב להשתתף בהוצאות של העו"ד?
התשובה
הנה פסק הרמ"א בהגהתו לשו"ע (סימן רסד ס"ד): "וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות, אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו, אין חייב ליתן לחבירו כלום, הואיל ולא התנה עמו. ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר, לא יוכל לומר: לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה, אף על פי שהאמת אתו, מכל מקום חייב ליתן לו לפי מה שנהנה, לפי ראות ב"ד". והוסיף הרמ"א על פי השלטי גיבורים על המרדכי (ב"ק סי' קסב) בשם ר"י מפריז, שאם נראה לבית הדין שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו, שאפילו בשבילו לבדו היה צריך לכל הוצאות אלו, אינו חייב ליתן לו כלום, שזה נהנה וזה אינו חסר. לכן יש מי שפסק: מי שהציל ספריו וספרי חבירו, אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו, אין חבירו חייב לשלם לו כלום". וכותב הרמ"א על זה: "ונראה לי דווקא שירד תחלה להציל שלו, אלא שהציל גם כן של חבירו עמו. אבל אם ירד על דעת שניהן, חייב ליתן לו מה שנהנה, מאחר שהציל של חבירו, וכמו שנתבאר, כן נ"ל". וכתב בנתיבות שאפילו אם חבירו יאמר בפירוש שאינו רוצה להשתתף, יכול לכופו, כמו בשיירא שבא עליה גיס שכופים את כולם להשתתף בהוצאות ההצלה. ונמצא שהכל תלוי לשם מה שכר את העו"ד, ובנידון שאלתנו חקרנו את הדברים, והאחד ששכר את העו"ד היה בן למשפחה עמידה שמחמת "הבושות" שכרה עבור בנה את אחד העו"ד הפליליים הטובים בארץ (רח"ל), וממילא נמצא שהיו עושים זאת אפילו רק לבנם "לבדו", כפי שמבואר ברמ"א הנ"ל, שנקרא "שירד להציל את שלו", ולכן אין החבר השני צריך לשלם כלום, ש"זה נהנה וזה אינו חסר". מסקנת הדברים: בנידון זה שהעו"ד נשכר עבור אחד החברים, וכוונתו הייתה בשבילו, אין החבר השני צריך להשתתף בתשלום העו"ד, אף שנהנה בכדרך אגב משירותיו.