אכול כפי יכולתך
השאלה
חבורה של בחורים הגיעו למסעדה של "אכול כפי יכולתך", ולאחר שהזמינו כמה מנות זה אחר זה, אמר להם בעל המסעדה, "די! יש גבול! לא שיערתי שתאכלו כמות גדולה כזאת, אני כבר בהפסדים גדולים!", לעומתו טענו הבחורים "זה לא ענייננו, אנחנו שילמנו על אכול כפי יכולתך, ואנחנו עדיין יכולים לאכול!", ובלית ברירה המשיך בעל המסעדה לספק להם מנות אוכל. לאחר מכן הרגיש אחד הבחורים רגשות אשמה שמא נכשלו בגזל, ופנה לשאול עם מי הדין?
התשובה
הנה בשאלתנו אנחנו לא נכנסים לדין המוסרי שיש בדבר, שודאי שאכילה כזו היא גרגרנות לשמה ואכילה שכל כולה תאווה, ופשוט שאין זו דרכה של תורה, ולא רק מבחינה השקפתית, אלא אף הלכתית, וגם בריאותית. וכמה היזקים בנפש ובגוף באים על האדם ע"י אכילה מעבר למה שצריך, וזה כבר מפורסם בכתבי הרמב"ם ואכמ"ל. אולם עתה נדון בשאלתנו מצד דיני ממונות. הנה עיקר הדיון הוא האם חלה התחייבות על דבר שאין לו קצבה, שכן לא יכל הבעלים באמת לשער כמה יאכלו הבחורים, והראיה שבאמת אכלו הרבה יותר ממה שציפה, ולכן טען שלא התחייב על כמות כזאת. ואמת שבדין זה כבר נחלקו הראשונים. הרמב"ם (פי"א ממכירה הט"ז) נקט שהתחייבות בדבר לא קצוב לא חלה. ומנגד הראב"ד (שם), הרמב"ן (שו"ת סי' סה) והרשב"א (תשובה ח"ב סי' פט) חלקו על הרמב"ם, ודעתם שהתחייבות מועילה אף בדבר לא קצוב. להלכה השולחן ערוך נקט בשלוש מקומות כדעת הראב"ד שהתחייבות על דבר לא קצוב מועילה ע"י מעשה קניין (סי' רז סעיף כא, סי' ס' סעיף ב', סי' קלא סעיף יג). ונראה שבנידון שאלתנו מועילה ההתחייבות של בעל המסעדה למרות שהיא לא קצובה מפני שמקבל תמורה כספית. ואם כן זה לא דומה לנידון הרמב"ם. ובמקרה שלנו פשוט שבעל המסעדה העלה על דעתו בעת המבצע שיהיו "יוצאי דופן" שיאכלו כמות מופרזת ביותר, אלא שחשב, וכך גם נראה שזו המציאות, שרוב הסועדים לא יאכלו כמות שתגרום הפסד למסעדה, ועל כן משתלם לו מבצע זה כדי למשוך לקוחות וכו'. מה עוד שתשלום המעות, או הכניסה למסעדה על דעת לשלם הרי הוא כקנין סיטומתא (קנין עפ"י מנהג מדינה) שחל אף על דבר שאינו קצוב, וכפי שכתב רבי עקיבא איגר (בגיליון סי' ס ס"ב). ובספר הנפלא חושן למעשה (ח"א סי' כח) העלה למסקנה שיש ספק בלשון "אכול כפי יכולתך", אם יש גבול לדבר או לא, ואין הולכים בממון אחר הרוב, ואף אם נמצא מיעוט מסעדות המגבילות מנה זו – רשאי בעל המסעדה לומר אלך אחר המיעוט. ולענ"ד יש לעיין מעט בדבריו, שכן לשון "אכול כפי יכולתך", היא לשון פשוטה שממנה משמע שמותר לאכול כפי יכולת הסועד ללא הגבלה, ואם היה לבעל הבית הגבלה בדבר היה צריך לציין זאת בתנאי הרכישה ובמבצע, שלולא זאת, לדעתי, יש בזה משום גניבת דעת הלקוחות. מסקנת הדברים: מסעדה שיוצאת בפרסום חבילת "אכול כפי יכולתך" צריכה לעמוד בהתחייבות שלה. הפרטים וההגבלות של החבילה צריכים להיות מובהרים לפני ביצוע הזמנת החבילה. אילולא זאת, לשון "אכול כפי יכולתך" משמעותה הפשוטה היא ללא הגבלה, ואין לבעל המסעדה רשות לחזור בו.