שאלה: שלום וברכה לכבוד הרב.

התשובה

שלום וברכה. הנה ברור הדבר שאותו נהג צעיר הוא האשם המוחלט, אלא שעיקר השאלה היא האם יש לבעל הרכב חלק באשמה בכך שלרכב לא היה ביטוח צעיר, וכן האם בעל הרכב רשאי למסור את שמו של הנהג ופרטי המקרה, בזמן שיודע שחושף את הנהג לתביעה מול הרשויות. הנה כתב מרן הש"ע (סימן שפח סעיף ב') שאם בא אנס על אדם, אסור לו להציל את עצמו ע"י שיראה לו את ממון חבירו, וחייב לשלם מדינא דגרמי. במקביל, פסק הרמ"א (שם) עפ"י הירושלמי: "היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אע"פ שע"י זה בא הנזק לאחר (נ"י פ' השותפין)". אמנם הירושלמי סייג זאת במקרה שבו הנזק עדיין לא הגיע לשדהו, אמנם כאשר הנזק כבר הגיע לא ניתן להשליכו לשדה חבירו. ואם כן בנידון שאלתנו לכאורה יש לאסור למסור את המידע על הבחור הצעיר שנהג לתביעה, ובכך בעצם להסיר הנזק ממנו. ואף שכתבנו בהערה שיש איסור למסור לרשויות, לגבי משטרת התנועה (ובכלל חוקי תנועה) שתפקידם להשגיח על הנהגים שיסעו בזהירות, יש לומר שמאחר שכל שנוהג ברכב ממילא מקבל על עצמו את חוקי התנועה, בזה ודאי אומרים דינא דמלכותא דינא (ועיין בסימן שסט סעיף ח' ברמ"א), וכדברי החתם סופר (חו"מ סימן מד) שתקנה שאינה כנגד דין תורה, ואילו הייתה באה לפנינו היינו גם מתקנים כך, לדברי הכל אומרים דינא דמלכותא דינא. ופשוט שחוקי התנועה הן בכלל זה. ובפרט שנוגע לסכנת נפשות (שהרי בנידון שאלתנו אותו בחור נהג בשכרות). ופשוט שחוקים אלו מחייבים גם עפ"י דין תורה (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רצא). ויש שכתבו ( פתחי חושן גניבה ואונאה פ"א הערה ד') שבחוקי תנועה ושאר חוקים שנוגעים לשמירת הנפש והרכוש, אין צריך בכלל להגיע לדינא דמלכותא, אלא זהו כח ביד השלטון לחוקק חוקים ולקנוס את מי שעובר עליהם, וכמו שאמרו (אבות ג,ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ויתרה מכך, כיון שאותו בחור צעיר לקח את הרכב, הרי שהוא לקח אחריות על הנזקים שעלולים לצאת תחת ידו. ואין לומר שלא ידע שאין ביטוח עליו, שכן דוקא "ביטוח חובה" החוק מחייב, כיון שמכסה נזקי גוף, אולם ביטוח נרחב אחר (כגון צד ג', מקיף, וכל שכן צעיר), שתפקידם לחסות אף על נזקי ממון, הרי שאין חובה מצד החוק על כך, וזו בחירה של בעל הרכב, והיה הנהג צריך לברר זאת בטרם עלה על הרכב, אילולא שנאמר שידע על כך, והסכים. מה עוד שודאי שלא שיער הנהג שיש על הרכב ביטוח נהג צעיר, ואם כן הוא אחראי על מעשיו. כל שכן שהחוק כיום מחייב את הנהג לבדוק האם ישנו ביטוח בתוקף וכו'. ובנידון שאלתנו כאשר הנהג עשה פשיעה מוחלטת, הראשונה, בכך שנהג ביום שבת קודש (ובכך בעצם הפר את התנאי שבו הסכים בעל הרכב להשאיל לו את הרכב, וממילא התחייב בכך אפילו באונסים, חוץ מחילול שבת רח"ל), והשניה, שנהג בהיותו שיכור, שזו עבירה פלילית, שודאי שנחשבת כפשיעה לכל הדעות, האחריות מוטלת עליו באופן בלעדי. ובאמת שטענת "לא ידע שאין ביטוח" כלל לא רלוונטית, שכן גם אם היה ביטוח על הרכב, הרי שהביטוח לא מכסה מקרים שבהם הנהג נהג בשכרות. וממילא הוא גרם לעצמו, ואיהו דאזיק אנפשיה, ואינו בדין שהתאונה שהייתה באשמתו המוחלטת תשולם על ידי בעל הרכב. וממילא, על הבחור הצעיר, הנהג, לקחת אחריות על המקרה, והיה ולא עושה כן, יכול בעל הרכב לתובעו בבית דין בדרישה שישלם את החוב הנ"ל. ובמידה ולא יגיע לבית הדין תינתן הרשות להעביר את התביעה עליו. ולדעתנו עדיף לאותו בחור לשלם את החוב מאשר להסתבך עם הרשויות בעקבות נהיגה בשכרות. אמנם הבחירה בידיו. מסקנת הדברים: האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הצעיר בלבד ולא על בעל הרכב, ולכן הוא צריך לשלם את החוב.