פועל שעובד בעצלתיים

התשובה

הנה כבר פסק מרן הש"ע (חו"מ סימן שלז סעיף כ'): מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה. וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר "כי בכל כחי עבדתי את אביכן", לפיכך נטל שכרו בעוה"ז שנאמר "ויפרוץ האיש מאד מאד": ומי לנו גדול מיעקב אבינו ע"ה שעבד אצל לבן, ולבן הארמי החליף את משכורתו עשרת מונים (בראשית לא, ז) כלומר מאה פעמים (כמו שפירש רש"י שם), ויעקב העיד בפני נשיו (בראשית לא, ו) "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן" וכן אמר ללבן (בראשית לא, מ) "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני". ואף על פי שלבן רימה אותו, יעקב אבינו ע"ה עשה את מלאכתו נאמנה. ובנידון שאלתנו, הפועל הרי בחר לעבוד אצל אותו קבלן, וידע את מחיר העסקה שלו, ולא היה חייב להסכים לשכר הזה, ובכך שהסכים הרי שהתחייב לספק תפוקת עבודה. ולא שייך לטעון דין אונאה במחיר, כידוע שאין אונאה בשכירות פועלים, כמו שנפסק בש"ע (חו"מ סי' רכז סל"ג) וז"ל: השוכר את חבירו לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין, אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם אונאה. עכ"ל. ומיכון שאותו פועל הסכים לעבוד בתנאים הללו, אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו, ולהחליט באיזה קצב הוא עובד ובהתאם למה שהוא מקבל לפי דעתו, אלא הוא נשכר כדי לבצע מלאכה מסוימת בזמן מסוים (ולענ"ד יש תפוקה והספק סביר וממוצע בדברים האלו), ופועל שמתעצל בכוונה תחילה כדי למשוך זמן וכו' הרי הוא גוזל את בעה"ב. ומסגנון השאלה משמע שאותו פועל הורה לעצמו היתר, שכפי שהבעלים "גוזל" אותו, או עושק אותו לשיטתו, אזי גם הוא רשאי לנהוג בהתאם, וזה אינו, כיון שאותה בעלים התנה מראש את המחיר, לא הסתיר ולא רימה, וזה שהפועל הסכים, אזי זאת אומרת שגילה דעתו שהוא מסכים או מוחל וכו', מה שאין כן התנהגות הפועל שהיא ודאי שלא על דעת בעה"ב המעסיק. וזה פשוט. ולטובת הלומדים נסיים בדברי המסילת ישרים (פרק יא) : והנה אנחנו רואים, שאף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם, דהיינו שישלחו יד ממש בממון חבריהם לקחת ולשום בכליהם, אף על פי כן, רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסידו של חבירו ויאמרו, "להרויח שאני" (שונה). ואולם לאוים הרבה נאמרו בגזל: לא תעשוק, לא תגזול, לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תונו איש את אחיו, לא תשיג גבול רעך. הן כל אלה חילוקי דינים שבגזל, כוללים מעשים רבים מן המעשים הנעשים בכלל המשא והמתן המדיני, ובכולם איסורים רבים. כי לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור. אלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו, כבר הוא בכלל האיסור וכו'... וכבר פטרו את הפועלים העושים אצל בעל הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות דברכת המזון. ואפילו בקריאת שמע, לא חייבום לבטל ממלאכתן אלא בפרשה ראשונה בלבד (ברכות טז,א) קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית. ואם עבר, הרי זה גזלן. הנה אבא חלקיה, אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום, שלא ליבטל ממלאכת רעהו (תענית כג,א). ויעקב אבינו עליו השלום מבאר בפיו ואומר (בראשית לא): הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. מה יענו איפוא העוסקים בהנאותיהם בשעת מלאכה ובטלים ממנה, או כי יעסקו בחפציהם איש לבצעו. כללו של דבר: השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו ז"ל (בבא מציעא נו) שכירות מכירה ליומיה. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה , אינו אלא גזל גמור. ואם לא מחלו, אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו ז"ל (יומא פו): עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. ע"כ. מסקנת הדברים: אסור לפועל לעבוד בעצלתיים, אף אם לדעתו זהו התפוקה המתאימה לשכרו, אלא צריך לעבוד בצורה נורמטיבית לדעת בעה"ב, ובמקביל הוא רשאי לדרוש העלאת שכר, או להתפטר במידה ולא מתאים לו התנאים הללו, אך בשום פנים ואופן אינו רשאי להעביר על דעת בעה"ב שהרי זהו גזל.