אונאת דברים במי שאינו שומר תורה ומצוות
השאלה
השבוע ראיתי חבר שלי גורם צער בדיבורו לחבר אחר, מזכיר לו עבירות שעשה וכו'... מיד לאחר מכן אמרתי לו שזה איסור גמור שכן זו אונאת דברים, וזו עבירה חמורה מאוד. הוא ענה לי שזה מותר, ולא שייך אונאת דברים כיון שהחבר הזה הוא מחלל שבת בפרהסיא, ולכן לא שייך בו איסור זה... זה נכון?
התשובה
מובא בגמרא (בבא מציעא נט.) אמר רב חננא בנו של רב אידי, מהו שנאמר ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא בהר כה, יז), לשון זו "עמיתו" משמעה עם שאתו, עם שאתך בתורה ובמצוות, אדם השומר תורה ומצוותיה אל תצער אותו .ע"כ הגמרא. משמע מהגמרא שאין איסור אונאת דברים כלפי מי שאינו שומר תורה. ושואל 'הבית חדש' (חו"מ רכח ס"ק א) הרי אונאה במקח אסורה גם לגבי מי שאינו שומר תורה ומצוות, ואם גדול עוון אונאת דברים מאונאת ממון אז מדוע הותר אונאת דברים כלפי מי שאינו שומר תורה ומצוות? ואכן ישנה מחלוקת ראשונים אם פוסקים כגמרא הנ"ל. הרמב"ם הטור ושולחן ערוך השמיטו הדין של 'מי שאינו שומר תורה ומצוות מותר להונותו', לעומתם פוסק הרמ"א (חו"מ רכח, א): אין מצווים על אונאת דברים אלא ליראי השם ומי שמאנה את עצמו מותר להוניהו. עכ"ל רמ"א. ותחילה נביא את מקור דברי הרמ"א שהוא הנימוקי יוסף (ב"מ נח:) שם אמר הרי"ף 'עם שאתך בתורה ובמצוות אל תונהו, למדנו שלא הזהיר הכתוב באונאת דברים אלא ירא השם. ומובא במדרש אם הונה עצמך מותר אתה להונהו שזה אינו קרוי עמיתך'. ע"כ מדרש. בפשטות לשון הנימוקי יוסף משמע שהכל דין אחד, מי שאינו שומר תורה ומצוות נקרא עבריין ומותר להונות אותו. ומה שאומר המדרש אם הונה עצמך מותר אתה להונהו שזה אינו קרוי עמיתך, מסביר הלבוש (חלק עיר שושן הלכות אונאה סימן רכח) שאין מוזהרים אלא על מי שהוא ירא ה', שנאמר 'לא תונו איש את עמיתו' אבל אם אינו ירא ה' הרי הוא מאנה את עצמו. ע"כ. ובפשטות יש ליישב את שאלת הבית חדש, ששונה אונאת ממון שהיא בעצם נגזרת מדין גזילה, ואם כן מסתבר שאין להקל במי שאינו שומר תורה, מה שאין כן אונאת דברים היא מטעם שמצערו ומביישו, וממילא לא אכפת לנו מבושתו של הרשע. וכך כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' שט אות ד'). ומכל מקום כתב שלדינא יש להזהר בזה, שכמה דברים רעים יוצאים מזה אם לא שצריך את זה כדי לייסר לרשעים וכוונתו לשם שמיים. ואם כבר נגענו בדין זה יש להוסיף כמה סייגים: כתב בספר ערוך השולחן (חו"מ סימן ס"א): "...לרשע מותר לאנות בדברים, ששמא על ידי זה ישוב בתשובה, ולכן אם כוונתו לשמים לאנותו לרשע בדברים כדי שישוב בתשובה, יכול לעשות כן". ומשמע מדברי הערוך השולחן שכל ההיתר לצער רשע היינו אך ורק אם כוונתו להחזירו בתשובה, ואם אין כוונתו לכך, אין היתר לצערו. כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ח' סימן שט): שדווקא מי שיכול לשמור מצוות ואינו שומר, בזה מותר להנותו, אבל מה יעשה תינוק שנשבה שלא למד ולא ראה מאבותיו, שאבותיו קלקלו אותו? אף על פי שבמעשיו רשע הוא, מכל מקום אינו מאנה את עצמו, כלומר שיכול לשמור ואינו שומר. עיי"ש. אמר הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל (הו"ד בקובץ ווי העמודים וחשוקיהם עמ' פו תשע"ז) שכל מה שאמרה התורה שאין איסור למי שאינו בגדר "עמיתך", הוא רק כאשר זה שמנגד (כלומר המוכיח, המאנה) עונה לגדר "עמיתך", אבל כאשר השני הוא גם רשע, לא נאמר כלל זה. ע"ש. לכן אדם שלא היה שומר תורה ומצוות ופגע באדם שאינו שומר תורה ומצוות, חייב הפוגע לבקש מחילה, גם אם הפוגע חזר בתשובה שלימה לאחר מכן. מסקנת הדברים: אנו הספרדים הולכים אחר פסקי מרן הש"ע, וממילא כיון שמרן לא פסק דין זה להלכה אזי פשוט שאין שום היתר באונאת דברים לשום יהודי באשר הוא, גם אם אינו שומר תורה ומצוות. וגם לאותם ההולכים ביד רמ"א, עדיין אין הדבר פשוט כלל כפי שביארנו בגוף התשובה, על כן, ודאי שנכון להחמיר בדבר אם לא בשעת הצורך שכוונתו לשם שמיים, וגם בזה צריך זהירות רבה.