הגדרת "סימנים" בדיני השבת אבידה

התשובה

במשנה (מסכת ב"מ כז, א) מובא שניתן להחזיר אבידה רק על פי סימנים ולא על פי טביעת עין. הטעם לכך הוא שאנו חוששים שמא התובע בעלות על החפץ משקר, ואין לנו כל דרך להוכיח שבאמת החפץ שייך לו, לכן רק לאחר שהתובע יוכיח את בעלותו על החפץ ע"י נתינת סימנים נוכל להאמין לו ולתת לו את החפץ, אומנם כאשר מדובר בתלמיד חכם, אין חשש שמשקר, לכן נאמן בטביעת עין ללא נתינת סימנים. בכל מציאה יש לבחון האם קיימים סימני היכר, דרכם ניתן לזהות מי היו הבעלים של החפץ, והם נקראים סימנים. חפץ שנמצא ואין בו סימנים - אם הבעלים יתייאשו, (בד"כ חוסר סימנים גורם לכך שהבעלים התייאשו ממציאת החפץ) - יכול המוצא לקחת את החפץ לעצמו, (אך אם הבעלים לא התייאשו - אסור למוצא לקחת את החפץ לעצמו וזה נקרא יאוש שלא מדעת). אין טעם להכריז על מציאה ללא סימנים, כי אין סימני זיהוי לדעת מי הבעלים (ולכן גם לא יוכל להחזיר), אך אם יש סימנים - צריך להכריז על המציאה. במשנה במסכת בבא מציעא (כח, ב) מובא: "אמר את האבידה ולא אמר סימניה (לפי הסבר רב נחמן, מדובר באדם שטוען שהאבידה שייכת לו שהביא רק סימנים פשוטים אך לא הביא סימנים טובים יותר) - לא יתן לו, (אסור להחזיר את האבידה ללא מתן סימנים מובהקים). והרמאי, אף על פי שאמר סימניה - לא יתן לו, (הרמאי צריך להביא עדים שהחפץ שייך לו, ולא מועיל סימנים מובהקים), שנאמר עד דרש אחיך אתו - עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא אם אינו רמאי". המגיד משנה (הלכות גזלה ואבדה פרק יג' הלכה ג') כתב שישנם כמה סוגי סימנים: סימן מובהק ביותר - סימן היכר ייחודי כמו נקב או כתם שנמצא ליד אות מסוימת בשטר. סימן זה מועיל מהתורה ונחשב כמו לעדות של עדים, לכן ניתן להחזיר את האבידה למי שנותן סימן מובהק. הבית שמואל (אבן העזר סימן יז בס"ק עב) כתב בשם המשאת בנימין את ההגדרה של סימן מובהק: "הכלל הוא סימן מובהק הוא שלא ימצא רק אחד מאלף והוא דבר זר ומופלג". סימן בינוני או סימן מובהק - סימן היכר שלא כ"כ מצוי, כמו מידת האורך או הרוחב או המשקל של החפץ או סוג הקשר( למשל חפץ שמונח בתוך אריזה עם קשר מיוחד). גם מניין נחשב לסימן (למשל מצא מספר מכנסיים בשקית מניין המכנסיים נחשב לסימן) וכן מיקום הנחת החפץ נחשב לסימן. גם שמו של בעלי החפץ שרשום על החפץ נחשב לסימן. כל זה מבואר בש"ע (סי' רסב, ג וכן רסז,ז). סימן גרוע -סימן שמצוי בהרבה חפצים, כך שאין זיהוי וודאי לבעלי החפץ. למשל צבע החפץ, או האם מדובר בחפץ גדול או קטן. (סמ"ע סימן רסז ס"ק ז). כמו כן מידת אורך של בגד שמיוצר בצורה המונית - לא נחשב לסימן.