לחזור ממה שהבטחנו לשכן כדי לתת את המוצר לבית הכנסת (דיני מחוסר אמנה)

התשובה

הנה בשו״ע (חו״מ סי׳ רד ס״ח) איתא: "וכן מי שאומר ליתן לחבירו מתנה ולא נתן הרי זה ממחוסרי אמנה, במה דברים אמורים במתנה מועטת שהרי סמכה דעתו של המקבל כשהבטיחו, אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה, שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו וכו׳". וכתב הרמ"א (סי' רד בסעיף יא): "אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו ואין צריך לקבל עליו מי שפרע, מכל מקום ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אף על פי שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו. והני מילי בחד תרעא, אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה (דעת הרז"ה והרא"ש)... ויש אומרים דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה (נמו"י ותוס' ורי"ו), וכן נראה עיקר". אמנם הש"ך (ס"ק ח) כתב שהב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר שבירושלמי מפורש כדעת הרז"ה והרא"ש (שמקילים בתרי תרעי), ונראה שהש"ך נקט שהווי ספק שקול. השולחן ערוך בסימן רמט סעיף א כתב: "האומר ליתן מתנה מועטת לחבירו וחזר בו - הרי זה ממחוסרי אמנה". השולחן ערוך כך פסק גם בסימן רד סעיף ח, וגם בסימן רמא סעיף א. הט"ז (על סימן רמט סעיף א) הביא את דברי הגמרא (סוכה מו, ב): "ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא, דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר למדו לשונם דבר שקר". (אדם שהבטיח לתת מתנה לילד - יקיים את דברו, בכדי לא ללמד את הילד לשקר, והרחבנו בכך בסימן פז). ובשו"ת שבט הלוי דן בעניין מחוסר אמנה ב- "תרי תרעי" (חלק ד סי' רו) ופסק שמכיוון שהווי ספק דרבנן הלכה לקולא, ויכול לחזור בו מדבריו, וסמך את פסקו על דברי החתם סופר (בחו"מ סי' קב הובא בפת"ש סי' רז ס"ק ה) שפסק שאף באופן שאחד שילם עבור המקח ואם יחזור בו יתחייב ב"מי שפרע", אם נשתנו הנסיבות יכול לחזור בו ואינו מקבל "מי שפרע". ואפשר להביא ראיה חזקה מדברי הט"ז (יו"ד סי' רסד סק"ה) שכתב, שאם סיכם עם מוהל מסוים אם מצא אחר כך מוהל טוב ממנו או אוהבו או צדיק דלא אסיק אדעתיה (לא חשב על כך באותו הרגע שהבטיח לאחר. אב"י), ואנן סהדי (אנו עדים) שאילו היה שם בשעה שנתן לראשון, היה נותן לזה, מותר לחזור בו ולקחת את המוהל האחר, אף שהמוהל שסיכם אתו בראשונה היה מוהל טוב ללא חיסרון. וכך כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רמו) בביאור הט"ז. בשאלתנו, האשה לא ידעה מכך שבעלה גם הבטיח את זה לבית הכנסת והם (בני הזוג) חפצים בזה יותר, משום המצוה והזכות שיש בכך, ודומה ממש לנידון הט"ז הנ"ל. מה עוד, שכבר הקלו פוסקי זמנינו בדין "תרי תרעי", ונראה שבנידון שלנו שהתחדשו פרטים (שלא נודעו לגברת בזמן שהבטיחה לשכן), הרי זה כתרעי תרעי, וממילא יש להתיר שלא להחשיבם כמחוסרי אמנה, וממילא לחזור מההסכמה הראשונית כלפי השכן. מסקנת הדברים: יש להתיר לזוג להעניק לבית הכנסת את המדפים מהסיבות שהתבארו בגוף התשובה.