ההולך בדרך התורה אינו מפסיד!
השאלה
שלום לכבוד הרב, בשיעור של הרב בבית שמש, הרב דיבר על עניין גניבת דעת במכירות וכו' ואני שואל, איך זה אפשרי? כמעט כל מציאות המכירות כיום עובדת על "עיגולי פינות" וגניבות דעת "קלות", איך אפשר להתפרנס ממכירות עם כל היושרה הקפדנית הזאת של זהירות בדיבור וכו'?
התשובה
שלום וברכה, שאלתך אמיתית, ולצערי אני שומע סברה זו המון במהלך השיעורים. הטעות היא שכך הורגלנו, ולכאורה זו המציאות, כך שאנשים חושבים שאין אפשרות אחרת, אי אפשר להתפרנס בכבוד ללא רמאות! ובדיוק ההפך זה הנכון! אדם לא יכול להתפרנס מרמאות, אולי בהתחלה הוא יבצע מכירה, ויראה לו כרווח, אך לבסוף הוא יפסיד זאת (כפי שביארנו בהקדמתנו לספר). ואם נבחר ללכת ביושר, בהוגנות, ובתמימות עם ה' יתברך, אזי נרוויח בצורה כפולה, גם רווח אמיתי, וגם קיום המצווה "נשאת ונתת באמונה", שהמשא ומתן שלנו יהיה באמונה שיש ה' אחד, והוא הקובע, והוא המחליט, ואם נגזר על האדם למכור ולהרוויח אזי הוא יעשה זאת, גם ובמיוחד כשיבחר בדרך התורה. כלומר, מה ששייך לאדם באמת, יהיה שלו, הבחירה שלו רק אם זה יגיע בהיתר. ומה שלא נגזר עליו שהוא שלו, גם אם הוא "יתחכם", וירמה, בסופו של דבר הוא יפסיד אותו, כי זה לא שלו באמת. וכבר שמעתי פעם אמרה יפה... "כמה טיפש הוא הגנב, שהרי אם הכסף באמת שייך לו אז הוא יגיע אליו בהיתר, ואם הוא לא שלו, אז מה יעזור לו שהוא יגנוב אותו, הרי הוא לא ישאר אצלו...". ובכל זאת נמתק את התשובה, עם דעת השולחן ערוך בנושא, בתוספת מעשה נפלא בעניין. הנה פסק מרן הש"ע (חו"מ רכח, ו): אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף אם הוא עכו"ם לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה ואין לגנוב דעת הבריות בדברים שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה, אסור. כיצד? לא יסרהב (בחבירו) שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני וזה סובר שפתחם בשבילו, אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו, ואם הוא דבר דאי בעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו אין צריך להודיעו: בהקשר לכך, הנה מעשה שסיפר הרב אשר קובלסקי שליט"א הובא בספר פניני פרשת השבוע. היה זה בבית מדרש חשוב במונסי שבארה"ב בו התכנס קהל גדול לשמוע דרשה בנושא העסקים בראי ההלכה מפי הגאון רבי עזריאל טאובר זצ"ל מפיו שמענו את הסיפור. סמוך למועד ההרצאה נכנס לביהמ"ד איש עסקים אמיד והצטרף לקהל המקשיבים. השורה התחתונה של הדרשה הייתה ברורה, יהודי אומר רק את האמת, אינו מכחד ואינו מסתיר, זו יראת שמיים בסיסית, כי בורא עולם יודע היטב מה בליבו של כל אחד ואילו סודות הוא מסתיר משותפיו העסקיים. אסור להציג מצג שווא, צריך להיות אמיתי, זו הוראת התורה. בדיוק באותו יום בשעת בוקר מוקדמת חתם איש העסקים האורח עסקת ענק למכירת אחד המגדלים שבבעלותו בסכום של לא פחות משלוש מיליון דולר, רק לפני כמה שעות קיבל לידיו דמי קדימה בסך רבע מיליון דולר, אך לאחר דברי הרב טאובר חש האורח כי הדברים כוונו ישירות אליו והחלו נוקפים אותו ייסורי מצפון הוא קרב אל הרב והחל בהקדמה... כבוד הרב, לא מכבר זכיתי לחזור בתשובה ולהתקרב לחיק היהדות ולאור זאת אינני בקי מספיק. אני איש עסקים ידוע ומצליח ב"ה ואף זכיתי להחזיק על חשבוני חלוקת אוכל לנזקקים מדי שבוע כמו גם פעילויות תמיכה רבות נוספות. ראה נא כבוד הרב, אחרי דבריך יש לי שאלה, בדיוק היום חתמתי על עסקת ענק, מכרתי את אחד המגדלים שבבעלותי לאיש עסקים נכרי, הלה לא הצליח לגלות כי בין הקומה מסוימת לקומה מעליה ישנו סדק מסוכן המאיים על יציבות המגדל כולו, יתכן כי לו היה יודע על כך לא היה רוכש את המגדל במחיר הזה. השאלה היא גורלית לא רק עבורי, כי אם אני מבטל את העסקה לא אוכל לסייע לנזקקים, כל החסד שלי מוטל על כף המאזניים, לפיכך אני שואל את כבודו, האם עלי לדווח על הסדק לרוכש ולהסתכן שהעסקה תבוטל, או שאני יכול להמשיך לשחק "ראש קטן" כלא יודע ולא מכיר? הרב טאובר התרגש לנוכח הכנות והתפעל מהנכונות להפסיד הון תועפות כדי להישאר ירא וחרד לדבר ה' ולנהוג על פי ההלכה, אך לגופה של השאלה לא מצא הרב טאובר להקל... תראה, יהודי ירא שמיים צריך לנהוג בכל תהלוכותיו על פי דרך התורה, במקרה הזה אין ברירה אלא להתקשר לרוכש ולהודיעו על הסדק שבמגדל, ההשלכות של זה לא משנות את צו התורה. האיש הוכה בהלם, אך יראת השמיים שבו לא נתנה לו לנהוג אחרת, על אתר הוא יצא למשרדו וכתב לרוכש מכתב ארוך בו הוא מספר לו על הסדק שיש במגדל ומסביר עד כמה הוא מסוכן, וכמובן מעניק לרוכש את האופציה לפרוש מהעסקה תוך החזרת דמי הקדימה במלואם. הרוכש קרא את המכתב ועיניו התעגלו בהלם הוא אומנם לא ידע על הסדק המדובר אך יותר מזה הגילוי היה מוזר בעיניו, מה מניע את המוכר להודיע לו על כך? למה דווקא עכשיו? מה התחדש בסדק המדובר שלא היה ידוע לפני יום יומיים? הרוכש החליט להתייעץ עם עורך דינו ואף עורך הדין הצטרף לתמיהה הרבה, הם התקשרו למוכר בניסיון לדלות עוד פרטים אך הוא פטר אותם בסתמיות כי החלו בליבו נקיפות מצפון ורק ביקש כי יחזרו אליו עם תשובה במהירות. עורך הדין והרוכש החלו להעלות השערות, לבסוף ניעור עורך הדין כמתוך חלום משהו ניצנץ במוחו... תשמע לי, לחש באוזני הרוכש, אני הבנתי מה קורה, הרי אנחנו קנינו את המגדל במחיר כדאי ומשתלם במיוחד הלא כן? אכן כן הינהן הגוי בראשו. תשמע לי, כנראה זה הסיפור... חמש דקות אחרי שחתם על העסקה החל המוכר לפקפק בכדאיותה עבורו, לפתע הבין כי מכר לנו את המגדל במחיר זול מדי, לכן הוא מבקש לחזור בו מהעסקה ומספר לנו סיפורים על סדקים, אם תשמע לעצתי אל תיפול במלכודת, לך עם העסקה עד הסוף! אל תיבהל מסיפורי הסדקים, עשית עסקה טובה, קנית מגדל במחיר מציאה, תישאר איתה עד הסוף על אפו ועל חמתו של המוכר. באותו יום נחתה על שולחנו של המוכר הודעה קצרה מהרוכש, אני ממשיך בעסקה! אני יודע על הסדק, אך לא נרתע, אנחנו ממשיכים בעסקה ככתבה וכלשונה ללא שום שינוי. המוכר מביט בהודעה ולרגע בוהה בה בחוסר אמון... הנסתרה עליו בינתו של הרוכש? האם אינו מבין את המשמעויות של סדק לאורך קומות? הרי זה מסכן את יציבות המגדל כולו ודורש השקעת משאבים אדירה כדי להציל את המגדל ולבססו כראוי, מדוע הוא מבקש להמשיך בעסקה הלא מוצלחת שביצע גם אחרי שהנתונים ברורים לו? אך אם בכך בחר, ניחא לו, יהי כן, כבר ביום המחר המשיכה העסקה להתקדם כמוסכם. כעבור שלושה חודשים הגיעו ימי החורף גשמים עזים ניתכו על מנהטן רוחות סערה וסופות קשות השלג הצטבר בכל מקום וגם בתוככי הסדק המתרחב במגדל ... מיד אחר הסופה הוציאו הרשויות צו סגירה למגדל עד שיתוקנו בעיות הבטיחות והיציבות שהתגלו בו, מאות אלפי דולרים ירדו לטמיון בגין השבתת המגדל ומיליוני דולרים נוספים נאלץ הרוכש להשקיע בייצובו מחדש ושיפועו כמקדם, אך לא היה לו למי לבוא בטענות ומענות, הן המוכר דיווח על הסדק ויידע אותו עליו ועל נזקו. ואילו המוכר היהודי, הוא למד להבין את הברכה הטמונה ביראת שמיים בלעשות את מה שהתורה מצווה גם אם זה נראה לא הגיוני וגם אם על פניו נראה שיפסיד מהמהלך. ההליכה עם הוראות התורה בלי התחכמויות הצילה אותו מנזק כספי עצום והביאה את הברכה לביתו!
לכל השאלות והתשובות