שימוש בסידור של אדם פרטי שמונח בבית מדרש
השאלה
בבית הכנסת שלנו יש סידורים מסוימים, אבל במקום שליד מושבי יש סידור פרטי של אדם מסוים (עם שמו חקוק על גב הסידור, והקדשה מהרב), ואני אוהב את צורת הסידור והעימוד שלו. לכן אני מתפלל בו בזמן שאותו אדם לא נמצא. לאחרונה העירו לי שאסור לעשות זאת, האם נכון הדבר?
התשובה
הנה כתב הרמ"א (או"ח סי' יד סעיף ד'): אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בלא דעתו, דחיישינן (חוששים) שיקרע אותו בלימודו. ע"כ. ויעוין במשנ"ב (סי' י"ד ס"ק ט"ז) שכתב: "והעולם נוהגין כשמוצאים סידור תפילה או מחזור בביהכנ"ס שלוקחין אותו כדי להתפלל בו, ואיני יודע היתר לזה, שמה שונה סידור מספרים". ע"כ. ויתרה מכך מצאנו בספר חסידים (תשע"ב): אחד היה חוטף מחבירו בראש השנה תפילות שכתוב בהם זכרנו (נטל מחזור תפילות של חבירו ללא רשותו) והתפלל בהם, אמר לו זקן אחד, ובוצע ברך ניאץ ה', אמר לו אם כן מה אעשה, אמר לו תבקש ממנו להשאיל לך התפילות והתפלל שנית כי התפילה הראשונה לא עלתה לך. ע"כ. ולכאורה משמע שאין תפילתו מקובלת. והגאון הנאמ"ן זצוק"ל (בהגהות איש מצליח שו"ע סימן יד הערה מס' 4) כתב, שיש להקל בזה בזמנינו שספרי הדפוס מצויים וכל שכן סידורי תפילה מסתמא לא מקפידים, שאם יקרע יקנה לו חדש או יתקן לו, ומכל מקום בספר שאינו מצוי או סידור מיוחד שהוא מונח במקום מסויים מוכחא מילתא דקפיד עליהם ואין להתפלל בו ללא רשות בעליו. ע"כ. וכן כתב בשמו בשו"ת אז נדברו (חלק יב סימן סה אות ז) אך הרב המחבר לא ניחא ליה בסברא זו, ולכן העלה שם שאין להקל בזה אף בזמן הזה. וכל שכן שיש לאסור בנידון שאלתנו שמדובר בסידור עם הקדשה מהרב, וממילא לא ניתן לרכוש אחד כזה ויש לו חשיבות מיוחדת. אלא שראיתי סברא יפה בשו"ת שיח כהן (חלק א או"ח יב) שצידד להקל בנידון זה משום שאם חבירו היה מקפיד על כך היה כותב בספר "אסור להשתמש ללא רשות" או שהיה לוקח את הספר לביתו ולא היה מניחו בבית המדרש, ואם הניח אותו שם גילה דעתו שנוח לו, או על כל פנים שלא אכפת לו שישתמשו בספריו. והנה טענה זאת היא טענה חזקה מאוד, ואולי היה מקום לדחות ולומר שאם מדובר בבית הכנסת שיש בו מקומות קבועים ויש תא לכל מתפלל, ואם כן מוכח שמקפיד (שהרי שם במקומו האישי), אולם בשאלה הנ"ל מדובר שאין מקומות קבועים והסידור מונח על השולחן בצורה שכל הרוצה יכול לבוא וליטול. וגם בספר חלק הלוי (עמוד פג) כתב, שבזמנינו נראה, שאדם שהשאיר ספר בישיבה, יהיה מותר למישהו לעיין בו, דמן הסתם ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממונו (נוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו), אמנם יקפיד שלא יקלקל את הספר. ע"כ. וכן הוא בקובץ מבית לוי (ח"ה עמוד עה), ובאור תורה (תשנג עמ' תתעה) בשם הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. מסקנת הדברים: במקום ובאופן שנראה שאדם מקפיד על סידורו, כגון שמונח בתא הפרטי שלו, וכל שכן כשכתוב "פרטי – אסור בשימוש", ודאי שיש לאסור שימוש בסידור ללא רשות מהבעלים (ודי בפעם אחת), אולם במקום שנראה מדרך הינוחו שהבעלים לא מקפיד, המשתמש בסידור אף ללא קבלת רשות, יש לו על מה שיסמוך, ועדיף להחמיר בדבר, כל שכן כשמצויים סידורים אחרים.