עונש בית דין של מעלה מתחת לגיל עשרים

התשובה

בגמרא במסכת שבת (פט:) אמרו, שבדיני שמים, אין בית דין של מעלה מענישים לפני עשרים שנה. אמנם, כבר כתב בשו"ת "חוות יאיר", שמה שאין מענישים את האדם על מעשיו שלפני גיל עשרים, זהו דוקא בעבירות שאינן מפורשות בתורה, ורק מסברא נראה שהוא דבר אסור, אבל דבר המפורש בתורה, ודאי שמענישים עליו אפילו בן פחות מעשרים שנה. אולם לעומתו רבינו מרן החיד"א הקשה, שהרי בגמרא מבואר בפירוש שמה שאמרו שאין מענישים בפחות מבן עשרים שנה, פירושו של דבר שאין מענישים אפילו על דבר המפורש בתורה. ועל כן כתב שלעולם פירוש הדברים הוא שאין מענישים את האדם בכלל על עוונות שעשה לפני גיל עשרים שנה. והראשל"צ הגר"י יוסף, בספרו "שלחן המערכת", הביא שהגאון החכם צבי יישב את קושית החיד"א, וסיכם שלעולם יש לומר שעל דבר המפורש בתורה מענישים החל מגיל מצוות. ובכל אופן ודאי שאין "פטור גורף" מעונשים על מעשים שלפני גיל עשרים. שהרי מבואר בגמרא במסכת ברכות (לא:) ששמואל הנביא, כבר כשהיה בן שנתיים, היה ראוי להענישו אילו היה חוטא. (שהרי שם מבואר בגמרא, ששמואל הורה הלכה בפני עלי הכהן, ואמר לו עלי, יפה אמרת, אבל מורה הלכה בפני רבך אתה, ועל כן ראוי להענישך, עד שבאה חנה והחזירה את עלי מדעתו). וכן לגבי ער ואונן, שמבואר בדברי רבותינו שה' יתברך גזר עליהם מיתה בגלל מעשיהם, אף על פי שלרוב הדעות לא היו בני עשרים שנה. ואם כן בודאי שהדברים אינם מוחלטים, שכל מי שלא מלאו לו עשרים שנה אינו נענש. והרמב"ם פסק, (בפ"ג מהלכות איסורי ביאה), שילד בן תשע שנים, שנשא שפחה חרופה לאשה, עליו להביא קרבן "אשם" על חטאתו. ומכאן ששייך אפילו בעולם הזה, עונש לילד אפילו לפני גיל מצוות, וכן מבואר בדברי רבינו האר"י, שצוה לתלמידו, רבינו חיים ויטאל, שיעשה תיקון על מעשיו, על צער שציער את אמו בהיותו תינוק רך בשנים. ומבואר אם כן להיפך, שבדיני שמים מחמירים אף יותר מבדיני אדם, ואפילו בן פחות משלוש עשרה שנה נדון על מעשיו. והסביר זאת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בספרו מאור ישראל ח"א עמוד מו, ברכות דף לא:), שבדיני אדם, לעולם הדבר תלוי בגילו של האדם, שאם הגיע למצוות, הרי הוא כבוגר (לרוב דבריו, אבל יש דברים שצריך שיגדל יותר מגיל מצוות), ואם לא הגיע למצוות, הוא קטן שאינו אחראי למעשיו. אבל בדיני שמים, הדבר תלוי בכל אדם ואדם, שאם הוא חריף וחכם מחוכם בדעתו, בוודאי שמן השמים יבאו עמו חשבון, גם על מעשים שעושה בקטנותו. וכן להיפך, אם דעתו קצרה מלהשיג, לא יענישוהו מן השמים, אלא עד שימלאו לו עשרים שנה. ומה שאמרו רבותינו "שאין עונשים מן השמים עד גיל עשרים שנה", הוא בסתם בני אדם, שאין יד שכלם משגת כל כך, להבין את חומרת מעשיהם. והביא ראיות לדבריו, לכאן ולכאן. וביאור הדברים, כתבו רבותינו המפרשים, כי בדיני שמים הדבר תלוי במידת חכמתו של האדם, שמי שהוא חריף וחכם מאד, הרי שתובעים ממנו אחריות על מעשיו, גם על מעשיו שעשה בילדותו. וכן כתבו בפירוש רבותינו בעלי התוספות, שהקשה רבי יהודה החסיד, מפני מה נענשו ער ואונן בידי שמים בעונש מיתה, והרי היו פחותים מגיל עשרים שנה, ועד גיל עשרים שנה אין אדם נותן את הדין בידי שמים? ותירצו, שכך הוא דין שמים, שאין דנים את האדם אלא לפי חכמתו, ואם חכמת הקטן כחכמת בן עשרים, הרי מענישים אותו אף שאינו בגיל עשרים. ושמואל הנביא כיון שהיה חכם גדול, אפילו בהיותו ילד רך, תבעו ממנו דין על מעשיו כמו שהיה בן עשרים שנה. מסקנת הדברים: למרות שיש מקרים שלא מענישים בשמים אדם, על חטאים שעשה לפני גיל עשרים שנה, מכל מקום אין זה כלל גורף כלל, ועל מצוות המפורשות בתורה, נראה יותר שכן מענישים, אפילו לפני גיל עשרים. וכן הכל תלוי בחכמתו של האדם, שאם רואים בשמים שהיה אחראי על מעשיו, הרי שדנים אותו אפילו אם היה ילד קטן בשעה שחטא. והרי זה כמבואר.