גניבת דעת כדי להוסיף זמן בשיעור תורה
השאלה
שלום לכבוד הרב. שבוע שעבר בזמן השיעור הרב הסתכל בשעון, וראה שעוד נשאר זמן לשיעור, עד שבשלב מסוים הרב התפלא, וענינו לו שאנו חורגים מזמן השיעור בארבעים דקות. האמת היא שהבחנו כבר בתחילת השיעור שהשעון אינו מדייק בזמן, ופועל לאט, אלא שרצינו מאוד שהשיעור ימשיך ולכן לא אמרנו לרב. לאחר מכן התלבטנו שמא עשינו עבירה בכך, האם הרב יוכל לומר לנו מה הדין בזה?
התשובה
אע"פ שאני נגוע בדבר, שכן המעשה התרחש בשיעורנו, בכל זאת כיון שאתם חביבים עליי עד מאוד, ויותר מכל שמחתי לראות כמה אתם רוצים וצמאים לשמוע דברי תורה, אפילו בשעות המאוחרות של הלילה, אמרתי אשיחה וירווח לי. איתא בזוה"ק (פ' יתרו דף צ"ג ע"ב), לא תגנוב, אם לא היה טעם הפוסק היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה וגו' ובמה שפסק הטעם יורה שאסר והתיר. ע"כ. דברי הזוה"ק האלו מובא בקול אליהו (על מלאכי) וכן ביעב"ץ (ב"ב מו,ב) עיי"ש. ובספר תתן אמת ליעקב (ח"ה סימן פז) הביא ששמע מפי הגאון רבי משה הלברשטם זצ"ל שכשביקר אצל הגה"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, פירש לו האדמו"ר את דברי הזוה"ק על פי מעשה שהיה אצל בעל התניא זי"ע המובא בספר בית רבי (דף ב' ע"ב) וז"ל: מסופר כשהלך הבעל התניא זי"ע לרבו המגיד ממעזריטש זצ"ל הושיבו המגיד ללמוד עם הבן יקיר לו הר"ר אברהם נ"ע, וג' שעות ביום היה הוא לומד עם הרב ר' אברהם תורה בנגלה, וג' שעות ביום היה לומד הרר"א עמו דברי חסידות. ובהערה שם כתוב בשם אחד מנכדיו שהיה בעל התניא גונב השעות מהרר"א שבגמר הג' שעות שהיה לומד עמו הרר"א דברי חסידות היה מסבב בחשאי את המורה שעות בחזרה, והקדוש היה לומד עמו עוד, ואמר שהלימוד בעת ההוא היה טוב מאד בבחינת מים גנובים ימתקו. עכ"ד. והביא בנוסף את פירוש זיו הזוהר שכתב שהפשט בזוהר גם כן כך וז"ל: דהיינו שגונב דעת רבו שילמד עמו איזו שעה יותר מן הזמן הקצוב לו. ע"כ. וחשבתי שאולי יש לדמות זאת גם למקרה שלרבו אין שעון ושואל את התלמידים אם נשאר עוד זמן ללמוד את התוספות ובאמת נשאר רק שתי דקות לזמן השיעור, ולא נשאר זמן לסיים את התוספות, שבכל זאת מותר לו לגנוב דעת רבו ולומר שנשאר זמן ללמוד את התוספות. עכת"ד התתן אמת ליעקב. אלא שלענ"ד צריך לסייג את ההיתר הזה, שכן יש לחלק בין ימים עברו לבין ימינו אנו. כיום מצוי מאוד שלרב יש סידורים או תוכניות אחרות לאחר השיעור (כגון אירועים משפחתיים, פגישות וכו'), וסדר היום מסודר מאוד לפי זמנים (במיוחד אצל תלמידי חכמים שכל דקה שלהם מחושבת) ופעמים שיכול להיות בכך עוגמת נפש גדולה, שמאחר מאוד למקום אחר. ויש בזה משום "מה ששנוא עליך", והוי מחשב. מסקנת הדברים: הנה בדין זה מצינו שיש להתיר לגנוב את דעתו של הרב לצורך לימוד תורה, אלא שלענ"ד יש לסייג היתר זה, והכל לפי הזמן והמקום.