טופס בוררות בבתי הדין

התשובה

בכדי לענות על השאלה הזאת צריך לתת מעט רקע מקדים. כיום המדינה אינה מכירה ומאפשרת לבתי דין רבניים לעסוק ולהכריע בדיני ממונות, וממילא הפסקים ה"תורניים" אינם ניתנים לידי מימוש ואכיפה מצד המדינה ורשויות האכיפה. בעצם כל דין תורה שמעט לא יתאים או יסתדר לצד "המפסיד", מיד יעלה לערעור אצל ערכאות ובראשם הבג"ץ רח"ל, ובעצם יתבטל מראש כיון שלא תואם את "ההיגיון" המאולתר שלהם. ולכן, כדי שבעצם יהיה ניתן לעגן את פסק בית הדין מבחינה חוקית, ושיהיה ניתן לאכיפה משפטית, ולגופים כמו הוצאה לפועל, ממילא דואגים בתי הדין להחתים את שני הצדדים על שטר בוררות עוד בטרם החל הדיון. שטר זה בעצם מהווה כלי חוקי (עפ"י חוק הבוררות) שמאפשר לדיין לדון את שני הצדדים עפ"י דעתו (כאשר בפועל בבתי הדין הפסק יהיה מבוסס על דין תורה שנוטה מעט לפשרה בחלק מהמקרים), כאשר ע"י הסכמת שני הצדדים בעצם הדיין מבטח את עצמו מפני תביעה עתידית, וכן מאבטח את הפסק הלכה שמעתה יהיה ניתן למימוש ע"י הרשויות המוכרות בחוק. צריך לציין עוד פרט קטן אך חשוב. כיום בדין תורה, במיוחד בחלק חושן משפט, הדברים אינם ברורים, שחור או לבן, אלא הרבה תלוי בשיקול דעת של הדיין, וממילא נוכל למצוא שאלה דומה ואף זהה לגמרי עם שלוש תשובות שונות מצד גדולי הדיינים. וכדי למנוע מצב של ערעורים ומחלוקת על הפסק, שטר הבוררות בעצם עוקף את דין התורה, ובעצם הסכמתם של הצדדים לדון בבוררות, הם בעצם מקבלים על עצמם כל החלטה של הבורר, ומצד ההלכה של "כל תנאי שבממון תנאי" אזי הפסק, אעפ"י שלפעמים נוטה מעט לצד הפשרה, עדיין מעוגן הלכתית.