חיוב תשלום הובלה של מוצר פגום

התשובה

כתב מרן הש"ע (חושן משפט רלב, כא) וז"ל: הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוליכו לשם נמצא בו מום, אינו יכול לומר החזר לי מקחי לכאן, אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו או למכרו שם. ואפילו אבד או נגנב אחרי שהודיעו, הרי הוא ברשות מוכר. ואם היה המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום חייב בהוצאות שהוציא הלוקח להוליך אותו למקום פלוני, ואם לא היה יודע שהיה בו מום פטור מהוצאת ההולכה ואינו חייב אלא בהוצאת החזרה. ואם לא הודיע למוכר שמוליכו למדינה אחרת והוליכו ונמצא בו שם מום הרי זה ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר. עכ"ל. הנה מבואר שהלוקח שקנה מקח שיש בו מום וידע שמוליך את המקח למקום אחר מחזיר המוכר ללוקח את דמיו והמוכר מחזיר את המקח למקומו, ומפסיד המוכר את דמי החזרה של המקח, אבל תשלום דמי ההולכה של המקח תלוי: אם ידע המוכר שיש מום במקח מפסיד המוכר, ואם לא ידע לא הפסיד המוכר אלא הלוקח. והטעם מבואר בביאור הגר"א (ס"ק לה) שתשלום הוצאת הולכה היא 'גרמי', לפיכך אם ידע שיש בו מום חייב לשלם, שכל מזיק בגרמי חייב במזיד, אבל אם לא ידע פטור לשלם דמי הולכה דגרמי בשוגג פטור. אבל בנוגע לדמי חזרה (דמי החזרת המקרר הישן לחנות), אפילו אם המוכר לא ידע שיש מום הוא חייב בהם, כיון שהלוקח אינו חייב להחזירו למוכר, שהרי מכר לו מקח שיש בו מום וידע שמוליכו למקום אחר. ולפי זה לכאורה בנידון שאלתנו, כיון שהמוכר לא ידע שיש מום במקח, וידע שיש ללוקח הוצאות הובלה, אם כן הוצאות החזרת המקרר הם על המוכר, אבל הוצאות הולכה של המקרר החדש הם על חשבון הלוקח כמבואר לעיל. אלא שכל זה אינו נכון למקרה שבו עוסקת השאלה, שכן העובדה שהמוכר פטור מדמי הולכה הוא כאשר הלוקח תובע ממנו בחזרה דמי המקח ודמי ההולכה (של המוצר הפגום), ובזה נוקטים להלכה שפטור מלשלם על הוצאות ההולכה, אבל בנידון שלנו הרי התחייב המוכר לספק לו מקרר אחר תמורת הישן, והקונה התחייב לשלם על ההולכה. וזה ברור שההתחייבות של הקונה על תשלום ההובלה (ההולכה) הוא על מקרר תקין ולא מקולקל. אם כן, הקונה שילם כבר הובלה על מקרר תקין, לכן על המקרר החדש שמביא לו המוכר בוודאי שאין צריך הקונה לשלם, שהרי שילם על הובלה של מקרר תקין, וכן על החזרת המקרר המקולקל בודאי אינו חייב לשלם כמבואר לעיל, שהרי המוכר הביא לו דבר מקולקל וצריך לקחת את זה בחזרה, ואינו דומה לדין הנ"ל שהיו ללוקח הוצאות הולכה ורוצה להוציא ממון על נזק גרמא של המוכר, כיון שכאן בנידון שאלתנו זה לא נזק גרמא, אלא שהלוקח שילם הובלה על מקרר תקין, וכשהתברר שהמקרר מקולקל בודאי חייב המוכר להחזיר לו דמיו שהרי לא על זה שילם הולכה, ואנן סהדי (אנו עדים – באומדן דעת) שלא על זה היה התשלום, אם כן, כבר שילם הובלה של המקרר החדש, והחזרת המקולקל בודאי לא שייכת לקונה אלא למוכר (כמבואר בסמ"ע בסימן רלב סעיפים כא-כב ס"ק נג- נד). מסקנת הדברים: עפ"י ההלכה, המוכר צריך לשלם הן על החזרת המקרר החדש והן על הובלת מקרר חדש. וכמדומני שכך הוא החוק, ובוודאי שכך הוא המנהג כיום, ואם כן בכל מקרה כך תהיה ההלכה, שכן אדם קונה על דעת המנהג.