סוגיית "מרחיקים מצודת הדג"

התשובה

בגמרא (בבא בתרא כא,ב) אמר רב הונא אדם שמתפרנס מטחינת חטים בריחיים ובא חבירו ורוצה גם הוא להעמיד ריחיים יכול הראשון לעכב עליו, שיאמר לו אתה הורס את פרנסתי, והגמרא רצתה להביא ראיה לדבריו מהמשנה מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג. ופירש רש"י: צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם. אלמא אף על גב שעדיין הצייד לא זכה בדג ולא בא לידו, מרחיקין משם, דאמר לה קא פסקת לחיותי. ודוחה הגמרא: "שאני דגים דיהבי סייארא" - נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות, הילכך כיון שהכיר זה הדג חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו, והרי זה כבא לידו ונמצא חבירו מזיקו, אבל כשפותח עוד חנות של ריחיים יכול לומר לו מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא. ועל פי דברי רש"י כתב בשו"ת חתם סופר (חו"מ סימן עט), שמי שהיו לו כבר קונים בחנותו וכבר החליטו על גובה התשלום ולא חסר כלום רק שעדיין לא שילם בפועל באופן שהיה בטוח שיקחו ממנו ובא זה ומוליכם לחוץ לחנות אחרת הוה ליה גזל. ולכאורה גם בשאלתנו, כיון שהלחמניות כבר היו בידו ויודע את מחירם ואינו חסר רק התשלום בפועל, אם אומר לו קח לחמניות אחרות הוא מזיק לחברה שהלקוח כבר החזיק בלחמניות שלהם. אולם יש לעיין על מה שדימה החת"ס דין 'נכנס לחנות' לפורש מצודת דגים, שלכאורה אינו דומה. וכן תראה בשו"ת אבני נזר (חו"מ סימן כד) שכתב, שכל זה רק בדגים של הפקר, כיון שעומד שיהיה שלו גם מעכשיו יש לו בהם קצת קנין, אבל בחנות לא שייך לומר שיש לו במעות של הקונים קצת קנין, כיון שיש למעות בעלים, ולגבי בעלים לא שייך לומר שמעכשיו אין להם במעות קנין גמור שסופו לבוא ליד בעל החנות, שהרי אין המעות יוצאים מהם אלא לרצונם, שקונים במעות חפץ, וכיון שהם בעלים גמורים אי אפשר שיהיה לאחר שום קנין בהם. אך עדיין דבר זה צריך תלמוד, שיתכן שלשיטת החתם סופר לפי דברי רש"י יש בזה משום גזל, ולמה לו להכניס עצמו למחלוקת הפוסקים, מוטב שיהיה בשב ואל תעשה. ויש לומר שדברי החת"ס נאמרו באדם מן הצד שנכנס לחנות ואומר ללוקח שעומד לקנות שבמקום פלוני יש מקום זול יותר, אבל לגבי קופאי המוכר בחנות, לכאורה זה חלק מהשירות לקוחות, לומר ללקוחות שיש דברים זולים יותר, ואין כאן גזל אלא הוא עושה עבודתו נאמנה . וכך כתב הגר"י זילברשטיין בחשוקי חמד (נדרים עמ' שעט). בנוגע לשאלה השלישית אודות פח הצבע. לכאורה היה מקום להסתפק, שכן אין לבעל החנות את המוצר המדויק שהקונה רוצה, והוא בעצם נאלץ לקנות ... אלא שמצד שני הוא היה רשאי ללכת לחנות אחרת שמוכרת ליטר, ומכך שנשאר בחנות מוכח שהתרצה לקנות בחנות ההיא, ואם כן יש לאסור.לענ"ד יש לחלק היכן נאמרים הדברים, האם בתוך החנות ליד הקופה, או מחוצה לה. ועיין עוד בספר מנוחת אמת להגר"מ גרוס שליט"א (עמ' תמד) שהביא מעשה מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשנת תשי"ב, וזה לשונו: כשלמדנו אצל הגר"מ פיינשטיין נכנסו לישיבה שני בעלי מאפיות ואמרו שרוצים לדון לפניו ואני (הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל מח"ס שו"ת רבבות אפרים) ישבתי תמיד סמוך אליו ושמעתי מה שבאו לדון... ואמרו לו שבמוצאי פסח הם פתחו מיד את המאפיה סמוך לישיבה והמאפיות נמצאות אחת ליד השניה וליד המאפיה הראשונה היה תור ארוך ונמשך עד לרחוב, ובעל המאפיה השניה כבר גמר למכור ללקוחותיו, ויצא ואמר לעומדים בתור שיבואו אליו כי אצלו אין תור, והרבה הלכו וקנו אצלו, וטען בעל המאפיה הראשונה שהלה לקח את לקוחותיו. והגר"מ פינשטיין זצ"ל שאל את הנתבע האם הוצאת אנשים מהחנות שלו, והשיב שלא, אלא ששידל רק את העומדים בתור שבחוץ, אזי אמר הגר"מ זצ"ל אין לך טענה, והוא לא לקח מהלקוחות שלך, ויותר טוב שתהיו ידידים ויהיה פרנסה לשניכם במקום שתשנאו אחד את השני ותעברו על לאו 'שלא תשנא את אחיך בלבבך' ותקעו כף ויצאו בשמחה. ושאלתי (הגר"א גרינבלט) סוף סוף הלא הם עמדו בתור לחנות שלו, והשיב, שנכון, שלפנים משורת הדין לא היה צריך לקחת אותם, אבל מן הדין הם עמדו ברחוב ואינן נקראים לקוחות שלו. ובכלל זה למדנו דין נוסף, שכל זמן שהמוכר לא עובר איסור (כגון הונאה ורמאות) אסור לומר לקונה לקנות במקום אחר. ולפי זה, בנדון שאלתנו שהמחיר של החנות הראשונה הוא הוגן בהתאם למוצר, אסור "לקחת" את הלקוח שכבר עומד בקופה ולהציע לו משהו אחר שימנע את קנייתו (כיון שכבר הסכים בדעתו לקנות). ועתה ראיתי לאחד הרבנים המפורסמים שהשיב שבפשטות וללא הסבר שמותר לומר לקונה משום אבידת אבידה. ולענ"ד אין לומר כן, ועיין בהערה. ובכל אופן יש לסייג ולומר שמצינו מי שמקל בכך במקרה שהקונה או קרובו או חברו הקרוב. עיין בספר זרע חיים (ח"ב כלל ט' סימן י). ומעין זה נמצא במסכת כתובות (נב,ב ו- פח,א). וכן אם הלקוח שאל אותו אזי מותר לו לענות (כי מוכח שלא גמר בדעתו לקנות שם שאחרת לא היה שואל). ולמסקנת הדברים: לעניין השאלה הראשונה, מותר לקופאית לומר זאת, ואין לחוש למחמירים. בנוגע לשאלות הנוספות, היותר נראה לאסור לומר לאדם שנמצא בחנות ליד הקופה שיש לו אפשרות למצוא את מבוקשו במקום אחר במחיר זול יותר, שבכך מפסיד את בעל החנות, וכל זאת בתנאי שהמחיר בחנות הוא מחיר סביר (והכל בהתאם למקום, הסביבה וכו').