איסור "לא תחמוד" ו- "לא תתאוה"

התשובה

ננצל את שאלתך היפה, וכמדומני גם השכיחה מאוד, כדי לפרט בנושא זה שנדמה שהמון העם אינו מודע לו. בפרשת יתרו אנו מוצאים את הצו האחרון שבעשרת הדיברות הקובע את האיסור לחמוד (שמות כ, טז): "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך וגו' וכל אשר לרעך". בפרשת ואתחנן אנו מוצאים את ציווי המקביל: "ולא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך וגו' וכל אשר לרעך". וממילא נשאלת השאלה, האם מי שחומד\מתאווה להיות עשיר כחברו עובר על איסור? מתוך דברי הרמב"ם (הלכות גזילה ואבדה, פרק א) והשו"ע (חו"מ שנט, י-יב) מפורש שמדובר בשני איסורים שונים : איסור "לא תחמוד", ואיסור "לא תתאוה". בביאור גדרו של כל איסור בפני עצמו, וההבדל שבין שני האיסורים, נפתח באיסור "לא תתאוה" - שהוא לכאורה הפשוט יותר מבין האיסורים. כתב הרמב"ם: "כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו, וכל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו, כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה לבו בדבר, עבר בלא תעשה שנאמר לא תתאוה, ואין תאוה אלא בלב בלבד". מבואר בדבריו שאדם עובר על איסור "לא תתאווה" במחשבה בלבד. אולם, עוד מבואר שלא די במחשבת קנאה בלבד כדי לעבור על האיסור, אלא צריך אדם לחשוב על תכנית מעשית של השגת הדבר הנכסף. רק באופן שחשב "איך יקנה דבר זה" עבר איסור מן התורה. כעת נבאר מעט מה הגדר של "לא תחמוד": כתב הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה, פרק א, הלכה ט): "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו, או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו, והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו, אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תחמוד. ]...[ ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד, כענין שנאמר (דברים ז, כה): "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" - חימוד שיש בו מעשה ". מדברי הרמב"ם מבואר שאין אדם עובר על איסור "לא תחמוד" אלא במקום שהוציא לפועל את חמדתו, וקנה את אותו הדבר מיד בעליו. עוד מבואר בדבריו שאיסור זה נאמר אפילו במקום ששילם עבורו כסף מלא. מלשון הרמב"ם הנ"ל מדויק שעובר אדם על איסור "לא תחמוד" אחר ש"הכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו". ובספר שערי תשובה (שער ג' אות מג ) כותב רבינו יונה ש"אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתון יתן לו בנפש חפצה ולא ירע לבבו בתתו לו". מפורש בדבריו שאיסור "לא תחמוד" נאמר לא רק במכירה, אלא אף במתנה. האם איסור "לא תתאווה" נאמר על כל דבר ועניין, כגון מי שחומד את עושרו של חברו, או שמא לא נאמר אלא במקום שמתאווה לחפץ ורכוש ספציפי של חברו, כלשון הכתוב "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך"? לפי הצד השני, הרי שבמקום שמתאווה שיהיה עשיר כמו חברו, או אפילו שרוצה שיהיה לו חפץ כמו של חברו אך לאו דווקא החפץ הספציפי של חברו, אזי אינו עובר באיסור - למרות שיש בכך מידה מגונה של קנאה. ובספר דרך פיקודיך (מצווה לח, חלק הדיבור אות ב) כתב "שאפילו חומד שיהיה לו חפץ דוגמת חפץ של חברו, ואינו חומד ליקח החפץ שיש לחברו מידו, גם כן עובר על איסור לא תחמוד". וכן ניתן לדייק מדברי המלבי"ם (שמות כ, יג (, שהזכיר את חמדת "עושר של חברו". אולם, בשו"ת 'בצל החכמה' (ח"ג סימן מג) הוכיח מסתימת דברי הראשונים והפוסקים שאין אדם עובר על איסור זה אלא אם כן חומד חפץ ספציפי של חברו. כך גם בדברי ר' אברהם בן הרמב"ם אנו מוצאים ש"האזהרה היא על איזה חפץ שיש ברשותו של חברו, לא על מה שדומה לאותו חפץ", כלומר שאין איסור אלא בחמדת חפץ מסוים שנמצא אצל חברו. וכן כתב בספר 'אורח מישרים' (להגר"מ טרויוש מזלצבורג, סימן יג). גם בשו"ת דברי יציב (חו"מ סימן סה) כתב "כשרוצה להיות עשיר כפלוני לא הוי בכלל הלאו, אפילו לפי מה שכתב ה'דרך פיקודיך', ורק כשחלות החמדה הוא על חפצו של חברו שרוצה כמותו ממש שלפי דעתו ודמיונו אין יופי והפלאה כשל חברו ורוצה ג"כ חפץ כזה ממש, אז הוי בכלל האיסור". העולה מן האמור שישנם שני איסורים שונים. לא תחמוד – שפירושו (לקבל, ואף לקנות) ע"י הפצרה, דבר ששייך לחבירו, מה שאין כן איסור של לא תתאווה ששייך אף במחשבה בלבד. כלומר ישנו איסור התחלתי של התאוות, ולאחר מכן איסור מתקדם יותר (שמניע לפעולה והפצרה עד כדי השגת המטרה) של "לא תחמוד". אם כן בשאלתנו עיקר הדיון היה האם עובר השואל על איסור של "לא תתאוה", ולמסקנה נראה לומר שאף שיש שסוברים שעוברים על איסור זה אף מי שחומד חפץ כעין זה שיש לחבירו (ובכלל זה רצון לבית כמו שלו, ולרכבים דומים), אמנם רוב הפוסקים (ובכללם גם מדייקים שזה הבנת הרמב"ם והשו"ע) פוסקים שאיסור זה שייך דווקא כשמתאוה לגוף החפץ של חבירו ממש, וממילא אינו עובר על איסור זה שחפץ להיות עשיר כמוהו. מסקנת הדברים: אין ברצון זה להיות עשיר כחברך משום "לא תחמוד", וכן אין איסור "לא תתאווה", אמנם ראוי להתחזק באמונה שכל מה ששלך יגיע לך, ומה שלא שלך מסתבר שגם לא צריך להיות שלך, וזה לטובתך, אחרת ריבוי מחשבות כאלו יכולים להגיע לידי קנאה שכידוע היא אחת המידות שמוציאות את האדם מן העולם.