קנה סט ספרים וגילה טעות באחד הספרים לאחר שחתם על הספרים

התשובה

הנה השאלות הללו מורכבות ממספר נושאים: ביטול מקח מחמת מומים שנמצאו לאחר קניה. ביטול מקח מחמת מומים שהיה ניתן לגלותם בעת הקנייה. תשלומים עבור נזקים שעשה הקונה בחפץ שנמצא בו מום. הנה פסק מרן הש"ע (רלב, ג): המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא. והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר: ועוד פסק שם (רלב, יג): המוכר דבר שהיה מום בממכרו ועשה בו הלוקח מום אחר קודם שידע לו המום הראשון אם עשה דבר שדרכו לעשותו, פטור, ואם שינה ועשה מום אחר קודם שיודע לו המום מחזיר המקח לבעליו ומשלם דמי המום שעשה: מעתה עלינו לדון, האם מחובת המוכר לבדוק את המקח בשעת המכירה שאין בו מום, ואם לא בדק הפסיד, או שמא מחובת הקונה לבדוק. אכן, במגיד משנה (שם) משמע שחובת הבדיקה על הקונה, שהביא בשם "יש מי שכתב", שאם היה הקונה יכול להבחין במום של החפץ תיכף בשעת הקנייה, כגון שיכל לטעום אותו וכדומה, ולא הקפיד לעשות כן, ומכר לו בסתם – אינו יכול לחזור בו, ומדבריו משמע שחובת הבדיקה על הקונה, ואם הקונה לא בדק, הפסיד את עצמו. ולכאורה נמצא שהקונה מקח רגיל מחבירו, שאין לקונה סיבה מיוחדת שלא לבדוק את המקח, בזה נחלקו המגיד משנה והמהרשד"ם, האם כאשר נמצא בו מום חייב המוכר להחזיר את הדמים אם לאו. ולמעשה כתב ה"משפט שלום" שיכול המוכר לומר 'קים לי' כדעת המגיד משנה ואינו חייב להחזיר את הדמים. אך הקונה מקח שיש בו סיבות מיוחדות שאינו חייב לבדוק את החפץ ממום – הכל מודים שחייב המוכר להחזיר את הדמים, וכגון אם נמצא בו מום שלא היה לו לעלות בדעתו, כדוגמת קונה שור ללא שיניים. וכן אם הבדיקה כרוכה בטירחה גדולה, וכגון קונה גבינות סגורות במגופה, שאינו חייב לבודקם. וכן במקום שהבדיקה דורשת מומחיות, וכגון קונה יין ונמצא חומץ. ובאחרונים יש אופנים נוספים בהם הקונה אינו חייב לבדוק את החפץ ממומים, וכפי שנבאר: בספר משפט שלום (שם) כתב אופן נוסף שהלוקח אינו חייב לבדוק את החפץ, והוא, שכאשר גילה הקונה דעתו במפורש מה רצונו במקח – על המוכר לבדוק. ודוקא במקרה שקנה ב"סתם", יש לקונה לבדוק. בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תרכב) כתב אופן נוסף בו הקונה אינו חייב לבדוק, כאשר יכול לראות את המום רק על ידי שידליק נר במקום אפל, שהיות ואין דרך הקונים לבדוק עם נר – אינו חייב בבדיקה. בכסף הקודשים (סי' רלב סמ"ע ס"ק י) כתב שכל דבר שאין דרך התגרים להבחין בו, כגון חבית יין שאין הדרך להבחין כמה שמרים יש בה, אם נמצא בה שמרים יותר מן הראוי – יכול הקונה לחזור בו. עוד כתב הכסף הקדשים (שם) שאם הבחין בקונה שהוא ממהר לדרכו, גם כן יכול הקונה לחזור בו, היות ואין הוכחה מכך שלא הבחין בזה, שמחל, שהר מיהר לדרכו. הערוך השולחן (סי' רכח סי"ד) כתב שכל חפץ שאין הדרך שהקונה יבדקנו – חובת הבדיקה היא על המוכר, ולכן אם אין הדרך לטעום את היין ונמצא חומץ – חייב המוכר להחזיר ללוקח את הדמים. ומעתה נבוא לדון בשאלותיך, שלפי הסברות שביארנו עתה, יש לומר שהמוכר חייב להחזיר לו את כל הדמים ששילם לו, ללא ניכוי, כיון שחתימת שמו הוא דבר שהדרך לעשותו. ואין לומר (כפי סברת המגיד משנה) שכיון שהיה יכול לבדוק את הספרים מיד כשקנה אותם, והוא לא בדק, הרי זו מחילה (וכמו שכתב הסמ"ע בסק"י), שהרי אין המנהג והדרך לבדוק אם חסר דפים בספר, וממילא לא ניתן "להאשימו" שלא ראה את הפגם, שכן לא היה אמור לראותו, ונהג כדרך העולם, ומסתמא כשאדם קונה חפץ על דעת כך שהוא נקי ממומים הוא קונה. וכפי פסק מרן הש"ע (רלב, ו): "כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום...." וממילא כיון שאין המנהג לדפדף בספר כולו כדי לחפש דפים חסרים, אזי אין זו מחילה, וחתימת הקונה היא הדרך והמנהג, ועל כן צריך המוכר להשיב את הכסף. וכך כתב בפתחי חושן (אונאה פי"ג הערה כח). בנוגע לשאלתך השניה. ולכאורה יש לומר שהוא הדין במקרה של סט ספרים גדול כגון "מתיבתא", היות והדרך היא שכאשר קונים סט גדול של ספרים – אין בודקים את כולו לדעת אם חסרים בו כרכים, כיון שיש בו כרכים רבים, ויש טורח גדול לבודקו וסומכים בזה על המוכר, וכן סומכים על כך שהוא נמכר בתוך ארגזים סגורים עם כיתוב על גביהם, וחובת המוכר לבדוק שמכר כראוי, והיות וטעה חייב להחזיר את הדמים. אולם למעשה יש לפטור את המוכר מלהחליף את הכרכים הזהים, מחמת שתי סיבות: כתב השולחן ערוך (סי' רלב סי"ג): "המוכר דבר שהיה מום בממכרו, ועשה בו הקונה מום אחר קודם שיודע לו המום הראשון, אם עשה דבר שדרכו לעשותו – פטור, ואם שינה ועשה מום אחר קודם שיודע לו המום, מחזיר המקח לבעליו ומשלם דמי המום שעשה". ומבואר בדברי השולחן ערוך, שאדם שקנה מחבירו מכנסיים וגזר את הבד על פי מידתו לצורך עשיית מכפלת, ולבסוף מצא בהם מום אחר, ורוצה לבטל את המקח, היות והדרך לעשות מכפלת במכנסיים – יכול הוא לבטל את המקח, אך אם עשה מום שאין דרכו לעשותו, אף שהמקח בטל – חייב לשלם את הסכום שהפסידו מחמת המום. ולפי זה בנידון דידן יש לפטור את הקונה על היזק הספרים הכפולים, היות ונהג כמנהג העולם, שכאשר קונים ספרים חותמים עליהם וכורכים אותם, ובפרט ספרים חשובים ויקרים שהדרך לכרוך אותם. אכן, בדין זה נחלקו האחרונים – מדוע כאשר עשה הקונה מום שאין דרך לעשותו – חייב, אף שקנה את החפץ על דעת שאין בו מום, אם כן, הרי זכותו לעשות בו כרצונו, ועל המוכר שאונה אותו, עליו להפסיד היות ומכר לו חפץ עם מום.ולפי זה, אף שביארנו שבמקום שיש טורח גדול הקונה אינו חייב לבדוק, מכל מקום זהו דווקא במקום שלא הזיק את החפץ, אך במקום שמזיק את החפץ – חייב בבדיקה לדעת הפרישה (כמבואר בהערה למטה), ויוכל המוכר לומר 'קים לי' כדבריו, שכיון שמצא בו מום שהיה אפשר לגלותו לפני שכרכו את הספרים – ההפסד על הקונה, וחייב הקונה מדין מזיק ממון חבירו, והיות וכעת הסוכן לא יכול למכור סט זה לאחרים, שהרי חתמו וכרכו את כולו – אין המקח בטל. יש לפטור את המוכר מלהחזיר את הדמים בנידון דידן, היות והוא סרסור, ומבואר בשולחן ערוך (סי' רלב סי"ח) שהיות והסרסור רגיל לקנות מזה ומוכר לזה, הוא אינו אמור לדעת אם יש מום בחפץ, ואם כן הקונה חייב לבדוק, מה עוד שלצערנו שכיח מאוד שישנם כרכים כפולים כאשר מדובר בסטים גדולים. ממילא היה צריך לבודקם לפני שכרך אותם. והוא הדין בשאלתך, היות והקונה קנה את הספרים מסוכן שמוכר וקונה בתוך ארגזים סגורים – הוא אינו אמור לדעת שיש מום בסט זה, וחובת הקונה לבדוק, וכפי שביאר הנתיבות (שם ס"ק ז) שנחשב כאילו הסרסור אומר לקונה במפורש: 'לך אתה ותבדוק'. ובמיוחד בדבר שהוא שכיח. ולכן, למעשה אף שבדרך כלל יש למוכר לבדוק את החפץ אם יש בו מום, מכל מקום בנידון שאלתנו פטור המוכר מלהחזיר את הדמים לקונה, מדין מזיק ממון חבירו וכדעת הפרישה, ועוד היות ובנידון דידן הקונה לא קנה את החפץ מהחנות, אלא מהסוכן – אין הוא אמור לדעת אם יש מומים בחפץ [ואולם באופן שמצא הקונה בסט דפים קרועים או מחוקים – חייב המוכר להחליפם כפי שביארנו. והרוצה להרחיב בנידון זה יעיין בספר הנפלא חושן למעשה ח"א סי' יא]. נמצא שיש לחלק בין המקרים: במקרה הראשון, אין רגילות לבדוק דפים ריקים באמצע הגמרא, ולא מצוי ואין דרישה כזאת לדפדף בכל הדפים בספרים ולבדוק זאת. לעומת זאת יש רגילות שבסטים גדולים ישנם כפילויות של ספרים, ולכן יש לבדוק זאת בטרם כורכים את הספרים וכו', ואף שעשה מום שרגילים לעשות (כריכה וחתימה), בכל אופן כיון שיש כאן כמה סניפים: דעת המגיד משנה, הבנת הפרישה, העובדה שהסוכן הוא סרסור, וכן שהמוכר מוחזק בכסף, נראה לענ"ד שאין הקונה יכול לדרוש החזר תשלום. מסקנת הדברים: במקרה שבו נקנה ספר, והתגלה שיש בתוכו דפים חסרים או מחוקים, על המוכר להחזיר את הכסף. במקרה ובו נקנה מסוכן סט ספרים גדול, והתגלה לאחר זמן (בו כבר כרכו את הספרים וחתמו עליהם) שיש כרך כפול, פטור המוכר מלהשיב את הכסף, ויכול לטעון "קים לי", כמבואר בגוף התשובה.