תוקף תקיעת כף.
השאלה
ראיתי רכב מסוים למכירה שמאוד אהבתי, אלא שהמוכר אמר שהוא רוצה למכור אותו רק עוד חודש כי רק אז הוא מקבל את הרכב שהזמין מהחברה, לי לא הייתה בעיה, הוא אמר שימכור לי אותו ותקענו כף לאות הסכמה. לאחר שבועיים הוא רצה לרדת מהעסקה, האם הוא רשאי לעשות זאת? שאלה: התערבנו אני וחברי על איזשהו עניין בלחיצת יד האם יש לזה תוקף מחייב על פי ההלכה?
התשובה
כתב מרן בש"ע (חו"מ סי' קפט ס"א) שאין המקח נגמר בדיבור, אלא כל דבר ודבר צריך מעשה קניין, וקניין רכב שהוא מטלטלים נעשה ע"י משיכה וכו', גם כסף קונה מהתורה מטלטלין, ואעפ"י שחז"ל גזרו שכסף לא יקנה מטלטלין, כיום כבר נהגו לקנות בכסף ויש לזה דין סיטומתא שמועיל כמבואר בסימן רא'. אלא שכיום לא נגמרת קניית הרכב אלא דוקא ע"י העברת בעלות במשרד הרישוי, שעד אז אין גמירות דעת מלאה להקנות ולקנות, שמא ימצא שהרכב משועבד וכו'. ולכן אם הייתה כאן רק הבטחה ולא היה שום מעשה קניין, אי אפשר לחייב אותו למכור לו את הרכב. אמנם הרמ"א (חו"מ סוף סימן רד) כתב, שאף על פי שבדברים בלבד, בלא שישלם כסף, אין צריך לקבל מי שפרע ויכול לחזור בו, מכל מקום ראוי לעמוד בדיבורו אפילו שלא היה קניוין, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, אין רוח חכמים נוחה הימינו. והביא מחלוקת הפוסקים אם בנשתנה המחיר האם מותר לכתחילה לחזור בו או לא (תרי תרעי), וכתב, שנראה עיקר שאפילו נשתנה השער ועלו המחירים ומחמת כן הוא חוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו, אף על פי שבית דין לא יוכלו לחייב אותו לקיים את המקח. ולכאורה הפרט שנוסף כאן שכביכול משנה את התמונה הוא שעשו תקיעת כף, אם כן צריך להבין מהו התוקף של תקיעת כף? הנה פסק הרמ"א (חו"מ סי פא סכ"ח) כדעת רבינו ירוחם (מישרים סוף נתיב ג ) שתקיעת כף נחשבת כמו שבועה, ואף על פי שרבינו ירוחם כתב שזה דווקא אם אמר לו שעושה תקיעת כף באמונתו, שאז דינו כמו שנשבע לו, כבר כתב הסמ"ע (שם ס"ק נח) שהיום סתם תקיעת כף הוי כאילו אמר כן. וכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' קנב) שלא אומרים תקיעת כף דינו כשבועה אלא אם כן התכווין ממש לשבועה, ולכן רק אם אמר לו "אני נותן לך תקיעת כף על זה" דינו כמו שבועה, כמו שנאמר (תהלים מז, ב) "כל העמים תקעו כף" או כמו שכתוב (משלי ו, א) "תקעת לזר כפיך", אבל אם סתם תוקעים כף אל כף ולוחצים ידיים אין לה דין שבועה כלל. וכן תראה בספר ברוך אומר (חו"מ סי' מו). ולכן במקרה הזה שתקעו כף סתם והמוכר לא התכוון לשבועה, אין בית דין יכולים לחייב אותו לקיים המקח, אבל יש בו משום מחוסר אמנה, אם ולא יתקיימו תנאים נוספים שבגללם הוא החליט לחזור בו, (והרחבנו על כך במקומות אחרים בספר בדין מחוסר אמנה). אם אלו כל הפרטים ולא ביצעתם פעולות קנייניות נוספות אזי אין בזה ממש לא בדיני אדם ולא בדיני שמיים, מה גם שעצם ההתערבות ולקיחת כסף בעקבותיה אסורה מדרבנן ויש בה סרך איסור גזל. ובמקום אחר בספר, וכן במושגים הארכנו בדין אסמכתא (ומקורו בסימן רז בש"ע). חשוב לדעת שיש בעולם העסקים מושג של לחיצת יד בתורת קניין כדוגמת שוק היהלומים, אלא שגם שם מוסיפים פתק קטן. בנוסף יש מושג של לחיצת יד בתורת שבועה הקרויה תקיעת כף שחיוב השבועה שבעקבותיה חל אך ורק אם הצדדים כיוונו לשם שבועה, וכפי שביארנו בתשובה הקודמת. ועיין עוד במה שכתבנו בסימן נד'.