השמלה שנעלמה מפתח הדלת

התשובה

הנה מובא במסכת בבא קמא ( מז,א) "הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברה בהמתו של בעל הבית - פטור, ואם הוזקה בהן- בעל הקדרות חייב, ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב וכו'". המשנה ממשיכה ומביאה את אותו דין לגבי הכניס פירותיו ושורו , רבי אומר : בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור". מבואר שנחלקו רבי וחכמים בשאלה האם כשאדם הסכים שחברו יכניס חפץ לרשותו, האם בסתמא הוא מקבל על עצמו שמירה או לא? בנוסף הסתפקה הגמרא לדעת רבנן (בדף מז, ב): "איבעיא להו: היכא דקביל עליה נטירותא, מהו? דנפשיה הוא דקביל עליה, או דלמא אפילו נטירותא דעלמא קביל עליה?" , כלומר האם הוא קיבל על עצמו רק נזקים הבאים מחמתו, או שקיבל על עצמו שמירה גמורה, ולא איפשיטא. ובהמשך הגמרא (מח,ב): " איתמר, רב אמר: הלכתא כת"ק, ושמואל אמר: הלכתא כרבי". ובדין זה פסק מרן הש"ע (סימן רצא סעיף ג): בקש מחבירו שיתן רשות להכניס בהמתו או פירותיו לחצירו, ונתן לו רשות ולא פירש כלום בשמירתן, אינו חייב בשמירתן כלל. ומבואר בדברי מרן שאם נתן רשות לחברו להכניס חפציו לחצרו – אינו מחוייב בשמירתן כלל, אלא אם כן קיבל עליו שמירה בפירוש. והמהרש"ל פסק שחייב בשמירה לגבי נזק שהגיע ממנו, ולגבי נזק שבא מהעולם (הכוונה ממקום אחר) – אם תפס לא מוציאים ממנו. משאלתך מבואר שהתופרת לא קיבלה עליה שמירה במפורש, אלא אמרה בצורה סתמית לטובת הלקוחה שיכולה להניח את השמלה מחוץ לדלת, ולכן מקרה זה דומה "להנח בתוך החצר" ולא "להנח בתוך הבית", ובמקרה זה שמדובר בבניין הומה אדם שיש לכל אחד גישה להגיע לאותה שקית הרי זו חצר שאינה משתמרת. והרי התופרת ציינה שהיא כרגע לא בבית ותבוא רק לאחר זמן, אם כן, הרי שהלקוחה הבינה שהשקית עומדת להישאר מחוץ לבית עד שהתופרת תגיע לביתה ואם כן הייתה צריכה לקחת בחשבון שיש אפשרות שתיגנב, שהרי אין כרגע מי שישמור עליה. נמצא למסקנת הדברים: כל עוד התופרת אינה קיבלה על עצמה שמירה במפורש, וכן לא הגיעה השמלה לרשותה הפרטית, ואין לה אפשרות לשמור עליה (כיון שלא נמצאת באזור) אזי לא קיבלה השומרת על עצמה אחריות, וכדין כל האומנים שומרי השכר שאין האחריות חלה עליהם עד שיגיע החפץ לרשותם. וכ"כ בשמרו משפט (ח"ז סימן מב). חיובי אומן ובעל מלאכה