המנה השלישית הייתה מקולקלת וגרמה לאורחים להקיא, האם יש חיוב לשלם על המנות הראשונות?

התשובה

בשאלה זו כבר נשאל הגר"י זילברשטיין שליט"א (פריו מתוק, בראשית, מקץ), והשיב להם הרב: שהדבר ברור שהסעודה והתשלום עליה כוללים אף את המנה האחרונה, ובפרט לאור המציאות בזמנינו שיש משקל נכבד למנה אחרונה כך שכל המנות כולל האחרונה נחשבים למקח אחד, ומאחר שאף אדם בעולם אינו מוכן לשלם על מזון טעים ומשובח שלבסוף יגרום לו סבל ולבחילות קשות ויקיא אותו, הרי שהמקח על סעודה כזו נחשב למקח טעות, ולכן צריך בעל הקייטרינג להשיב את מלוא דמי הסעודה לבעל השמחה. אכן אם ישנם אורחים שלא טעמו מהמנה האחרונה פשוט הדבר שעל המנות שהם אכלו יש לשלם. עכ"ל. אלא שבספר הנפלא ריח הבשם (ירחי עמ' רא) כתב בזו הלשון: נראה לחייבם עבור המנות הראשונות, שלא גרע מאדם זר שהביא מאכל מקולקל לחבירו וגרם לו להקיא מאכלים יקרים שאכל קודם לכן, שאין מקום לחייבו (את האחרון) דסוף סוף בשעה שאכל נהנה, והקאה מילתא אחריתי (נושא אחר) היא, ועוד שיכלו בעלי הקייטרינג לומר "הוי ליה שלא תאכל". ובמקום אחר הארכתי בזה, והסכים עמי הגר"נ נוסבוים שליט"א שיש לחייבו עבור המנות הראשונות שנהנה מהם דאין להם קשר למנה האחרונה, ובפרט אם היה אפשר להבחין באוכל המקולקל, ואין להחשיב את הזמנת כל המנות לעיסקא אחת. עכת"ד. ומכיוון שנידון זה הגיע לפתחנו, אף אני הקטן אענה את חלקי, ומה שנראה לעניות דעתי בקצרה ממש. ישנה מחלוקת ראשונים (הרמב"ם והרשב"ם) שהיא גם מחלוקת הפוסקים (מרן והרמ"א, בשולחן ערוך סימן רטז סעיף ה') בסוגיית מכירת ארעא ודיקלי, אם חייב לספק לו דיקלי כדי לקיים את העיסקה. ומשמעות מחלוקת זו היא שכאשר יש שני מוצרים ואחד מהם אינו יכול להיקנות מה דין הקניה לגבי המוצר השני, אם נחשב כקנוי כדעת הרשב"ם והרא"ש שהובאו ברמ"א, או שאינו קנוי כדעת הרמב"ם והרי"ף ונפסקו להלכה כדעת מרן הש"ע. וכתב הט"ז (שם) ששאלה זו תלויה במחלוקת הראשונים והפוסקים הללו, וכיוון שאין לנו כוח להוציא ממון נגד הרמב"ם, אם עדיין לא שילם יוכל לבטל את המקח. אם כן בענייננו לפי הט"ז יצא חילוקי דינים: אם הקונה כבר שילם על הקייטרינג, ידו של המוכר על העליונה להשאיר בידו את סכום המקח של המנות התקינות, ולהחזיר לקונה את עלות המנה המקולקלת כדעת הרשב"ם והרא"ש. ואם הקונה עדיין לא שילם ידו של הקונה על העליונה ולא ישלם כלום למוכר כדעת הרמב"ם והרי"ף ומרן הש"ע. אלא שבמקרה שלנו, היות והשואל ספרדי, ואף בעל הקייטרינג, נראה שלא יוכלו לומר קים לי נגד מרן הש"ע, והדין יהיה לטובת הקונה, וכדעת הגר"י זילברשטיין שליט"א. בנוסף, בנוגע למה שטען בעל ריח הבשם שסוף סוף נהנו באכילתם הראשונה, הרי שהוא עצמו באותו סימן בספרו דן בעוד נושאים דומים כגון: אדם שהשכיר דירה שהסתבר למפרע שיש בה קרינה רבה, ופסק שצריך להשיב לו את כל דמי השכירות שדר באותה דירה, שאף שנהנה באותה תקופה, כי לא ידע כלל על הקרינה, עתה מודאג מאוד, וצערו גדל על הנאתו. עיי"ש. וממילא בנידון שאלתנו, ודאי שצער ההקאה גדול עשרת מונים מהנאת האכילה. ופשוט שאם היינו שואלים את רוב העולם האם אם מוכנים לאכול מנה טעימה ביותר בידיעה שלאחר מכן הם יקיאו , הם היו מסרבים. ואם כן, לענ"ד לא שייך לומר שכיון שהם נהנו אזי חייבים בתשלום. מסקנת הדברים: אעפ"י שנחלקו אחרוני זמנינו בדין זה, היותר נראה שבעל האירוע יהיה פטור מתשלום על כל הסעודה, וכמובן למעט אותם אלו שלא אכלו את המנה המקולקלת שעליהם יש חובת תשלום מלא (וכמובן שבית הדין יצטרכו לאמוד את הדבר).