מקח טעות בהזמנת ארון בגדים

התשובה

קודם כל ממש מצער לשמוע. באמת עוגמת נפש אמיתית. ופשוט לי שזו אחת מהדרכים שבה הקב"ה ברוב טובו מכפר לנו על המון דברים, ומזה יבין האדם שגם אם חלילה קורה לו צרות לא יהיה עצב על כך אלא ידע שזה הדבר הטוב ביותר עבורו ועל ידי זה חוסך מעצמו סבל אחר המתמשך זמן רב בעולם הזה ולפחות חוסך מעצמו סבל נורא בעולם האמת, כאומרם (ערכין סוף טז:) שאפילו רצה אדם להוציא מכיסו מטבע מסויים ויצא לו מטבע אחר נחשב יסורים לכפר לו מקצת עוונות ומנקה לו מחומרת עונש הגהינום, וכל שכן כאשר קורה לו נזק בממונו ישמח שלא ניזוק בגופו ובבניו חלילה ויאמר ברוך שכילה חמתו על עצים ואבנים ולא עשה לו יסורים בגופו וכדומה. ועכשיו נדון בפן ההלכתי שבדבר. נחלק את השאלה לשני חלקים: א. האם ניתן היה לטעון למקח טעות בשל החלפת הצבע מקרם בהיר ללבן, שזה לכאורה שינוי קל. ב. האם יש משהו בטענת המוביל שאין טעם לתבוע את החברה שכן גם המוצר בתצוגה היה (פגום במקצת ומקולף), ואם כן מה שראיתם בחנות הוא מה שקיבלתם! הנה בש"ע סימן רל"ב סעיף ו כתב וז"ל: כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך: ע"כ. ולפי זה הוא הדין במקרה שלנו, שביקש במפורש (ואף צויין כך בהזמנה) צבע מסוים, הרי מנהג המדינה וברור לכל שאדם מקפיד מאוד על צבע שבוחר, וממילא יהיה שייך בזה דין מקח טעות. אלא שברמ"א (סימן רל"ג סעיף א) כתב וז"ל: מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס ונמצא שאינו מסורס המקח קיים ומחזיר לו אונאתו אלא אם כן ידוע שהלוקח איסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס והוא הדין בכל כיוצא בזה ומקורו בתרומת הדשן (סימן שכ"ב). והנה מה שכתב הרמ"א שמכר לו בשר בחזקת איל מסורס, מבואר בתרומת הדשן שביקש הקונה במפורש בשר איל מסורס, ולמרות זאת מבואר שזה אינו מקח טעות. ולכאורה נראה שזה דומה למקרה שלנו, שביקש צבע מסוים והביאו לו צבע דומה, שהמקח לא בטל אעפ"י שביקש במפורש מין מסוים. אולם נראה לחלק שבמקרה שלנו, ובזמנינו כל שינוי צבע נחשב למקח טעות (ובמיוחד בין לבן לצבע קרם שאלו בעצם שני צבעים שונים, להבדיל מגווני לבן) כיון שנחשבים כאיסטנסטים בעניין, שהיום מנהג העולם להקפיד על כל שינוי ולו הקל ביותר, ודומה לאחד שביקש חיטים יפות ונמצאו רעות שהוי מקח טעות. ב. בנוגע לטענה השנייה, הרי זוהי טענה מופרכת לחלוטין. ברור לכל שמוצר שמופיע בתצוגה הוא מוצר בלוי ומשומש, ואין לאף אחד הבנה שהוא מזמין מוצר חדש ומקבל אותו מקולף. וזה בעצם מרן מפורש: כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. אם פירש המוכר ואמר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו [כל מום] שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה: (רלב, ז) מסקנת הדברים: צריכה החברה לספק מוצר חדש בהתאם לצבע הרשום בהזמנה, וכן פשוט שהמוצר צריך להגיע כמוצר חדש ללא בלאי ופגמים. ובמקרה ולא מקבלים מענה ניתן לפנות לרשות להגנת הצרכן, כיון שדבר זה מעוגן בחוק, וממילא אף בדין תורה יהיה ניתן לחייב את החברה מדין דינא דמלכותא.