הזמין מגשי פירות לט"ו בשבט ונאנס, האם צריך לשלם עליהם?

התשובה

שלום וברכה. שאלתך היא חשובה מאוד, וממנה נלמד על עוד מקרים דומים. בשו"ת הרא"ש (כלל קד סימן ו) כתב וז"ל: "ילמדנו רבינו, ראובן הלך לאומן, ואמר לו עשה לי כך וכך הלילה ואקחנו למחר, והוא עשה אותו דבר, ולמחר הלך לו ואמר לו טול הפעולה שאמרת לי לעשות, שאם לא תטלנו תיפסד, וראובן אמר לו כבר לקחתיה מאדם אחר. תשובה: על מעשה האומן חייב המצוה לפרוע לאומן כל הפסדו משום דינא דגרמי, מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה לחה, נותן להם שכרם משלם, (ב"מ עו:), שעל ידו הפסידו מלאכת היום, והכא נמי עפ"י דבורו הפסיד. נאם אשר בן ה"ר יחיאל." עכ"ל. ודבריו הובאו להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שלג ס"ח) "אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך ועשאו האומן, ואח"כ אינו רוצה לקחתו והוא דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד חייב. וע"ע ביאור הגר"א שם (אות מא). אלא שבזה יש לדון אם האומן עושה הפירות בשאלתנו, הוא כפועל, או שמא כאומן שמבצע את ההזמנה. שאם נאמר שהוא כפועל, הרי שחייב לשלם כל הוצאותיו וכן את כל שכר פעולתו, כגון עיצוב הפירות, המגש וכיוצ"ב. אך אם נאמר שאין הוא כפועל אלא כאומן שמבצע הזמנת החומר וכמו כל מוכר, ממילא יש מקום לפטור הלוקח מדין גרמי באונס כמבואר בשו"ת חוות יאיר (סי' קס"ח) שדן במי שכתב למחותנו שיבא לזמן פלוני שקבע זמן לחתונה וחברו השיב לו שיבא ולא בא, וזה הוציא הוצאות החתונה – שחייב מדינא דגרמי אם לא שנאנס שיש לפוטרו. ישנה חקירה מפורסמת באדם שהזמין עבודה אצל אומן, ואותו בעל מלאכה עשה את המלאכה עבורו, האם אותו אומן נחשב לפועל של בעל הבית המזמין, כלומר שמכיוון שעשה האומן עבור בעה"ב מלאכה מסויימת אזי אותו אומן מוגדר כפועל של בעה"ב, או שמא יש לראות בשני אנשים אלו כדין מוכר וקונה, וכל עוד שלא קיבל בעה"ב המזמין את המוצר לידיו, הוא אינו חייב לשלם. ויש לנידון זה השלכות רבות, על כן, חשוב להגדיר בכל מקרה שבא לפנינו מתי העבודה תיקרא "עבודת פועל" ומתי היא תיקרא "אומן" שמוכר את מלאכתו. ומצאנו במפרשים שני דרכים עיקריים בהגדרת גדר החילוק, ואלו הם: שיטת הנתיבות המשפט (סימן שלג ס"ק טו) והחזון איש (בבא קמא כג- לה) - אפילו שעושה בבית בעה"ב או בממון בעה"ב אם אמר לשון מקח ואקחנו ממך הרי זה מכר. שיטת מהר"א ששון (שו"ת תורת אמת סימן קי"ט הובא בקצות החושן סימן שלט, ג ) - כשפועל עושה בשלו ובממונו הרי זה מכר. נמצא שקבלן שמתעסק עם חומרים משל המזמין, וכגון מגיה סת"ם, יש לו דין קבלן רגיל (והוא כפועל של בעל הבית), אבל קבלן שמתעסק עם חומרים משל עצמו, בהרבה מקרים הוא נידון כמוכר את המוצר המוגמר ולא כפועל של המזמין. בנידון שאלתנו, ההבדל בין אם הוא נידון כפועל או כמוכר, היא בדין מי שחוזר בו מההזמנה. ובזה יש מחלוקת בפוסקים איך להחשיבו, שהקבלן שגמר את המלאכה (לפני קבלת המוצר), אם נגדירו כפועל אזי אין למזמין זכות לחזור בו אחרי שהקבלן עשה את מלאכתו, ואם הוא מוכר (כלומר אומן), יש למזמין כוח לחזור בו, אבל יהיה חייב לשלם את כל ההפסדים של המוכר מדין מזיק בגרמי. ובענייננו נראה שיסכימו הנתיבות והחזון איש, שכיוון שתנאי התשלום היה ע"י שיקנה ממנו, הרי זה כאילו אמרו במפורש "ואקחנו ממך", שהוא מדין מכירה, והתשלום הוא בדיני נזיקין מחמת דינא דגרמי. שכן, לפי המהר"א ששון נראה שפשוט שהוא מוכר, כיון שהוא עובד באוכל ובמוצרים שלו, ויתרה מכך, שבמשפט שלמה (ב, נתיב כ) הכריע, שאם לא פירט מחיר עבור העבודה בנפרד ועבור האוכל בנפרד נחשב שהכל הוא מכר אחד, ומוכח שסובר שאפילו לפי הנתיבות והחזו"א יהיה מכר, כיון שגם הם מסכימים שאם מובן מתוך העניין שמדובר במכר יהיה דינו כך. בשאלתנו עיקר ההבחנה בין אומן לשוכר צריכה להיות בעקבות טענת האונס שטוען המזמין. שכן לגבי מזמין שחוזר בו מחמת אונס, והקבלן שהזמינו ממנו מוצר סיים כבר את העבודה, אזי אם הקבלן נחשב כפועל רגיל, בכל אופן צריך לשלם שכרו. ואם הקבלן נידון כמוכר, יש לעיין באיזה אונס מדובר. ובנידון שאלתנו נראה שחשוב כאונס שפוטר מתשלום. אולם אם המזמין כבר שילם על המגשים מראש, יכול מעצב הפירות להשאיר את הכסף אצלו, כמו כל אונס שאם שילם מראש אינו מקבל את הכסף בחזרה כמבואר ברמ"א (שלד, א), כיון שהיה עליו להתנות. והרבה ראשונים סוברים כמו התוס' (ב"מ עט, ב) ותרומת הדשן (סי' שכט) שאם כבר שילם אינו מקבל את כספו בחזרה, אפילו אם האונס גרם שלא יהנה, מטעם "דכיון דנתן לו שכרו נתרצה לו שיהיו שלו אפילו יארע אונס". וממילא אם הוא כבר שילם חלק מהסכום או כולו, פטור הקבלן מלהחזיר את התשלום שקיבל שאם הוא יכול לספק חלק מהמוצר לפי התשלום שכבר קיבל, וכגון בדוגמא של מגשי הפירות, כיון שהם יכולים לספק חלק מהפירות, הם חייבים לספק אותן. אמנם בנידון שאלתנו עדיין לא שילם המזמין על המגשים, ומסקנת הדברים שיש לדון את המקרה הנ"ל מדין גרמי, ועל כן יש לפוטרו מחמת אונס. נסיים את תשובתנו בכך שנייעץ לאותו מעצב פירות ובכלל לאותם אנשים שכך הרגילות אצלם (כגון בעלי קייטרינג וכיוצ"ב) לנסח מראש הודעה בטרם ההזמנה, שמודיעה מראש שברגע אישור ההזמנה מתחייב המזמין בתשלום המוצר, בכל אופן שיהיה כולל אונס וכיוצ"ב, ובעצם הודעה זו ואישורה ע"י המזמין מהווה תנאי ממוני ש"עוקף" את ההלכה, שכן כל תנאי שבממון תנאי הוא. מסקנת הדברים: יש לפטור את המזמין מחמת טענת אונס. אולם אין ללמוד מתשובה זו על מקרים דומים שכן כפי שביארנו בגוף התשובה יש לעיין בכל מקרה האם הוא מדין אומן או שמא מדין שכירות פועלים, והתשובה תהיה בהתאם להגדרת המקרה.