שכר מתווך שרימה בעסקת תיווך

התשובה

הנה מה שטען הרב פלוני ש'אין אונאה בקרקעות' לא רלוונטי כלל לנידון שאלתנו. אין אונאה בקרקעות פירוש הדבר שניתן לדרוש על קרקע (בית, דירה וכו') מחיר מעל שתות ובכלל (לפי מרן, ולפי הרמ"א עד חצי) וזה לא יחשב כאונאה כמבואר בחו"מ (רכז, כט): אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם אונאה: הגה: וי"א דדוקא עד פלגא אבל יותר מפלגא כגון שמכר לו אחד יותר משנים הוי אונאה (טור בשם ר"ח והרא"ש): בכל אופן דין זה נאמר לעניין מחיר הדירה שאין בו אונאה, אולם בנידוננו, המתווך הטעה את המוכר במחיר הדירה, ויש פה הליך של מרמה מכוונת מצד המתווך, והשאלה היא למי שייך התוספת. הנה בטור (בסימן קפה סק"א) כתב וז"ל: שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל ילמדנו רבינו, ראובן נתן חפץ לסרסור למכור בארבעה ומכרו לו בששה אם חייב ליתן לו התוספת? יראה לי שהתוספת היא של ראובן, שהרי לא הקנה ראובן החפץ לסרסור אלא בשליחותו מכרו לקונה, ומיד כשקיבל המעות זכה בהם כאילו באו לידו כי בשליחותו קיבלם וכיון שקיבלם בשליחותו הקנה הקונה המעות לבעל החפץ והסרסור אינו יכול לעכבם. ומה שאמר לו למוכרו בארבעה, היה סבור שלא היה שווה יותר, ואפילו היה יודע שהיה שוה יותר ומחמת דוחקו ציוה למוכרו בזול מכל מקום לא כיון להקנות לסרסור המותר אם ימכרנו ביותר, ותבוא עליו ברכה שעשה שליחותו בנאמנות ומכרו ביותר. סוף דבר אין לסרסור במותר כלום. עכ"ל. וכך גם נפסק בשולחן ערוך (קפה, א) שהשליח הרי הוא בשליחות הבעלים, וכל הרווח הולך אליו. ובאמת שכך פסק בספר הנפלא חושן למעשה (ח"ג עמ' קעג). אמנם יש לחלק, שבנדון הרא"ש מדובר שמינה שליח למכור, ולכן אם ביקש השליח מהקונה יותר תבוא עליו ברכה, והכסף שייך למוכר. מה שאין כן בנידון שלנו, המתווך לא שליח כלל אלא בסה"כ מתווך שתפקידו לקשר בין המוכר לקונה, אמנם הבעלי דברים הם המוכר והקונה עצמם. מה שאין כן הסרסור שהוא שליח של המוכר. בנידון שלנו המתווך רימה הן את המוכר והן את הקונה. וברור לכל שבין המוכר ובין הקונה לא יסכימו לשלם או להפסיד מחיר מופרז שכזה, ולכן המתווך התנהג ברמאות, והוא מחויב להחזיר את שגנב. ואין זו סוגיית "אין אונאה בקרקעות". ועיין בספר שמרו משפט (ח"ח סי' כה). ובנוגע לעובדה שכבר קיבל 70,000 ולכאורה התרצה בכך, ולא יהיה ניתן לתובעו שנית, יש לומר שבמקרה זה חשיב כמחילה בטעות, כיון שהבין מרבו שלא יכול לתבוע מהדין, וכיון שטעה רבו בדבר הלכה ממילא כל מחילתו הייתה בטעות (כמבואר ברמ"א סי' רמא סעיף ב'), וברור לכל (ואף הוא מעיד על כך) שלא היה מוותר על סכום של 130,000. ויתרה מכך, באשר לדמי התיווך, ישנה אפשרות שיאמר המוכר למתווך 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי', שמנע ממנו רווח גדול ועוד דרש דמי תיווך, דאנן סהדי (אנו עדים) שעל דעת כן לא היה מעמיד אותו כמתווך. וקיימת מחלוקת בפוסקים אם ובכלל לשלם לו, יש שטוענים שצריך לשלם לו שליש מדמי התיווך, כדין "מתחיל", שתרם מידע ובזכותו נסגרה עסקה, ויש הסוברים שאין צריך לשלם לו כלל, כיון שתפקידו הוא לשרת את הלקוח שלו, וכאן לא רק שלא שירת את אינטרס הלקוח אלא אף השתמש בו כדי לשרת את האינטרס הפרטי שלו. ולענ"ד, כיון שישנו חוק בנוגע למקצוע התיווך, ויש בזה דינא דמלכותא, כיון שהחוק תפקידו להגן על הצרכן, ממילא אותו מתווך מעל בתפקידו, רימה וגנב. ולכן אינו צריך מהדין לקבל מאומה , אמנם בכל זאת ולפנים משורת הדין כיון שהוביל ותרם לעסקה יש לתת לו סכום כלשהו לפי הוראת בית הדין. ובאמת שיש לחלק בין המקרים, שכאשר המתווך פועל מתוקף שני הצדדים, הן המוכר והן הקונה, אזי כיון שהוא אמור לשרת את אינטרס שני הצדדים, על הצדדים לחלוק במותר, כלומר בהפרש אותו גנב המתווך. והיה והמתווך הוא מטעם הקונה, אך הונה אותו במחיר הדירה כדי לקבל את ההפרש, הכסף שייך לקונה, ובמידה והמתווך הוא מטעם המוכר, אזי הכסף שייך למוכר. ועיין עוד בקובץ זכור לאברהם (ח"ז שאלה ו'). מסקנת הדברים: על המתווך להשיב את הכסף הנותר למוכר. והיה והמתווך תיפקד כמתווכם של שני הצדדים, על שני הצדדים (המוכר והקונה) לחלוק בכסף. בנוגע לשכר עמלת המתווך עצמו, ישנה מחלוקת בפוסקים בדין זה, ודעתנו היא שלא זכאי לקבל תשלום מלא, אלא משהו סימלי כפי ראות בית הדין. במסגרת הנה כבר אמרו רבותינו ז"ל (בפסחים דף קיג ע"א) הפוך בנבילתא ולא תהפוך במילי. וכתב הבן יהוידע שבא לגנות עסק הסרסור שמלאכתו ועסקו הוא מילי דוקא וזה העסק אינו נקי מהשקר וגניבת דעת הבריות וכיוצא בזה, שהסרסור עובר על כל אלה כדי לגמור המקח, ולקבל שכר סרסרות שלו, ואמר טוב לעסוק ולהתפרנס אפילו בעסק שיש בו סרחון ומיאוס כמו נבילה, ולא יעסוק בעסק של מילי שהוא עסק הסרסרות .עכ"ל. ודי למבין.