ספרדי בבית דין אשכנזי

התשובה

שלום וברכה. בארץ ישראל ברוך ה' נתקבצו הגלויות, ובכל מקום יש הנוהגים כמנהג בעל הש"ע ויש הנוהגים כמנהג הרמ"א, ונשאלת השאלה האם ישתנו פסיקות בית הדין על פי בעלי הדין העומדים לפניו? בכמה מפסקי הדין נראה שאכן אם בעלי הדין הם מעדות ספרד יש לפסוק להם כדעת הש"ע, ואם בעלי הדין מעדות אשכנז יש לפסוק להם כרמ"א, ולא ניתן לומר קים לי כדעות אחרות (יש עדות שנהגו להגיד קים לי גם נגד הש"ע כגון שאלוניקי ותורכיה), ויש לדון בזה. החוות יאיר (קסה, הו"ד בפתחי תשובה) כותב: "מה דסתם לן הב"י בש"ע דזכה שנקבע הלכה כמותו ולא חלקו עליו הבאים אחריו אין לומר קים לי כלל נגד הכרעתו, אף לדעת י"א דמצי למימר קים לי בכל דבר ממון ". וכן כותב הברכי יוסף (חו"מ כה ס"ק כז): "בארץ ישראל כולה אין נוהגים לומר קים לי נגד מרן". וכך גם כותב הש"ך (תקפו כהן עד) ביחס לפסקי הרמ"א, אך מסייג את דבריו שאם יש ראייה כנגדם ניתן לחלוק עליהם. וכך רואים שהוא נהג בעצמו: "וכבר נהגינן שלא להיות נגד מהרמ"א במקום שאין ראיה ברורה לסתור דבריו, וכמ"ש בתשו' משאת בנימין ושארי הגאון החסיד הגדול השל"ה שנהיגין כמהרמ"א בכל דוכתא כי כך קבלנו על עצמינו". עד כאן ביארנו שבין יוצאי עדות המזרח ובין יוצאי אשכנז צריכים לפסוק כמנהגם, וממילא קמה וניצבת שאלה מעניינת. מה הדין במקרה שבו בעלי הדין הם מעדות המזרח אולם הבית דין (כלומר הדיינים) הם מיוצאי אשכנז. וכן להפך. האם הפסיקה צריכה להיות בהתאם לבעלי הדין, או שמא כיון שהדיין עצמו הוא פוסק הדין, הפסיקה צריכה להתייחס אליו ולמנהגיו? הנה בספר חוט שני (נדה עמ' צז) הגאון ר' ניסים קרליץ זצוק"ל, כתב: בדיני ממונות במקום שפסק בי"ד קובע, מוטל על הדיין לפסוק כדעת רבותיו שלו, כלומר רבותיו של הדיין. וכגון אם התובע והנתבע ספרדים שבאו לפני דיינים אשכנזים, על הדיינים להכריע כדעת רבותיהם האשכנזים, מפני שבדיני ממונות הדיין הוא אשר עושה את הדין, והרי מה שנוגע לדיין עצמו הרי הוא צריך לנהוג כרבותיו, ואף שהדין נוגע לאלו שנוהגים כהש"ע, מה שאין כן בשאר דיני התורה, ההוראה של החכם הוא כמראה לפני השואל את מה שהורו הש"ע או הרמ"א ושאר הפוסקים, ולכן מוטל להורות כמנהגי השואל בפסקיו ע"ש. אמנם הרה"ג ר' ישעיהו שוורץ מחבר ספר משנת המשפט הקשה על כך וטען שזה חידוש עצום, ואין לפסוק כן. ובפרט כשהדיינים לא פוסקים כן משום שנראה להם כדברי הרמ"א, אלא שנהגו כן מחמת קבלת האבות. ועוד, וכי אם הדיין מסתבר לו כדברי המחבר יכול לפסוק לבעלי דין אשכנזים כמחבר, ועל כרחך שלאחר שהוכרע הדין שהספרדים נוהגים כשו"ע והאשכנזים כרמ"א צריך לפסוק לספרדים כשו"ע ולאשכנזים כרמ"א. וכן הסכים עמו הגאון ר' נפתלי נוסבוים שגם דיינים אשכנזים צריכים לפסוק לספרדים כשו"ע . ושו"ר שכ"כ בספר דרכי חשן (ח"ג עמ' צב) ודלא כהגר'נ קרליץ. הובאו דבריהם בספר ידי כהן (קונטרס חילוקי מנהגים עמ' קנח). וכך היא דעת הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א (כפי שמובא בספר שערי צדק יז עמ' 302) בדברים שנשא בכנס הדיינים השנתי וז"ל: ואסיים בזה בפנייה לדיינים, כשבאים לפניהם בעלי דין, יפסקו להם כפי מה שהם בעלי הדינים אם ספרדים או אשכנזים. הגיע לידי תיק מבי"ד האזורי, הדיינים שישבו בהרכב היו שלושתם אשכנזים ובעלי הדבר היו ספרדים. האשה עושה צרות לבעל, וכמו שיש הרבה נשים עגונות כך יש גם פעמים בעלים עגונים. הבעל כבר מוכן להתפשר ולתת חצי דירה, אך האשה כל פעם מעלה דרישה חדשה. מסכן הבעל כבר עשר שנים עגון ללא אשה מכל מיני עיכובים. הוא מבקש היתר לאשה שניה, וכידוע לפי הספרדים כבר אינו נוהג חרם דרבנו גרשום, והיה מקום בשופי לתת לו היתר אשה שניה. והנה הבי"ד הנ"ל פסק לשלילה. וכשפגשתי את האב"ד של אותו הרכב ואמרתי לו "למה החמרת על הבעל? הרי הוא ספרדי" ושאל האם כבודו סבור שיש ליתן לספרדים היתר אשה שניה? אמרתי לו שבודאי חייב לפסוק לו כפי דעת מרן. וקיבל על עצמו לשנות את דרכו ולפסוק לספרדים כמנהגם, כי רוב הפוסקים הספרדים כולם כתבו שהספרדים לא קיבלו עליהם חרם דרבנו גרשום כמו שכתב מרן. באו אצלי בני הזוג, מיד אמרתי הרי אתם ספרדים שאין להם חרם לכן אתן היתר לבעל, רק האשה שמעה כך אמרה שהיא מוכנה לקבל גט. לכן צריכים לפסוק לבעלי דינים כפי מה שהם. אם בעלי דין ספרדים כמו שו"ע, מבלי לחוש לדעת הרמ"א וכן הפוך. עכת"ד. ממילא בנוגע לשאלתך, הייתי ממליץ ללכת לבית דין ספרדי ששם יפסקו ודאי כדעת מרן הש"ע ובהתאם לכללים שקיבלנו (קים לי נגד מרן וכו') אולם גם במקרה שבו אתה מעוניין להתדיין בבית דין הקרוב אליך, עדיין לענ"ד כדאי לברר כאיזה שיטה נוהגים לפסוק בית הדין כאשר באים להתדיין אצלם בעלי דין ספרדים. ברכה והצלחה.