חשש חילול ה'

התשובה

שלום וברכה. משאלתך מובן שאתה חושש מחילול ה', שבכך שיאמרו "הדתיים האלה", אז ממילא אתה מייצג מגזר מסוים, וממילא זה יוציא שם רע על כל המגזר, וזה בעצם החשש שלך למיטב הבנתי. אז לפני שנענה על גוף השאלה חובה עלינו להבין מהו איסור חילול השם? אנחנו לומדים על איסור חילול שם השם ועל מצוות קידוש השם מן הפסוק "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', מְקַדִּשְׁכֶם. (ויקרא כב, לב) חילול השם הוא העבירה הקשה ביותר להתכפר עליה בגלל חומרתה, ואין תשובה ויום כיפור מספיקים, ורק המיתה ממרקת את האדם. אחד הדברים שהרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה כג) מציג כחילול ה', הוא אדם צדיק וידוע שעושה מעשה שיכול להתפרש כעבירה או מעשה שאינו ראוי לאדם כמותו, למרות שאין איסור בדבר. אדם כזה צריך להיזהר במיוחד כי אנשים לומדים ממנו והוא גם נתפס כאדם ירא שמים שמייצג את שם ה'. מעבר לכך, מידת חסידות והדרך הנכונה שיבור לו גם האדם הפשוט היא להיזהר שלא להוציא שם רע על הקב"ה ותורתו. כפי שלומדים מהברייתא ששונה אביי (מסכת יומא דף פו, ע"א): כדתניא, ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! מכאן לומדים שגם לאדם "רגיל" שחי חיים של לימוד תורה ושמירת המצוות יש אחריות להאהיב את שם שמים על הבריות ולא להיפך. לכן, אדם שמתנהג באופן שהוא לא ראוי או לא מוסרי, גם אם לא מדובר באיסור של ממש, בפני אנשים שאינם דתיים או אינם יהודים גורם לחילול שם ה' בעולם. למשל דיבור בגסות רוח או בקולניות שלא מתחשבת באנשים שמסביב, שאינם איסורים של ממש, אך גם אינם מידות אליהם מחנכת התורה. לשאלתך באופן ספציפי, האם צריך להפסיד כסף שלא על פי הדין כדי שלא להמעיט בערכה התורה בפני מי שאינו שומר תורה ומצוות . כדי לענות על כך נעיין בדוגמאות המובאות במסכת יומא (שם) למעשים שאינם עבירות, אך בכל אופן אדם גדול בתורה צריך להימנע מהם מלפנים משורת הדין כדי לא לחלל שם שמים: תלמיד חכם אשר קונה בשר אצל הקצב ואינו משלם מיד אלא רושם בהקפה במקום שבו יש לו את הכסף ולא מקובל לשלם בהקפה. במקרה שהיו שותפים, אביי היה נותן זוז לכל אחד ומקבל בשר כנגד סך הכסף ששילם, כדי שלא ישלם לאחד ויחשוב השני שהוא לא שילם. תלמיד חכם שהולך ארבע אמות ללא תפילין ולא ידעו הבריות שהוא חלש וילמדו שמותר להיבטל מלימוד תורה (רש"י). תלמיד חכם שחבריו מתביישים בשמועות המסופרות עליו (על מעשי עבירה שעשה). ומוסיף הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה, יא): לא להרבות בצחוק, אכילה ושתיה עם עמי הארץ. להימנע מדיבור שאינו בנחת, וקבלת האדם בכעס וכו'. ומסיים "וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". אפשר לסכם מהדוגמאות שיש שתי דרישות כלליות – להתנהג במידות טובות, וכן להיזהר ממעשים שיכולים להתפרש כמעשה עבירה. אנחנו לא לומדים מתוך הדוגמאות שאדם צריך להפסיד ממון בגלל הפרשנות שאדם עלול לתת למעשה, אלא רק להתנהג באופן שלא יתפרש כך. לומדים זאת במיוחד מהדוגמא הראשונה במסכת יומא לעיל- ההתנהגות של אביי היא על פי דין, הוא שילם וקיבל בשר בדיוק לפי המגיע לו ורק ניזהר באופן בו ביצע את המסחר. לסיכום, אנחנו לומדים מכאן שהחובה שלך הוא לדבר בנחת ובנעימות, בדיוק כמו שעשית, ולעשות את המאמץ להסביר את עצמך ואת הזכות החוקית שלך. אך אין לך חובה להפסיד כסף בגלל חוסר הידיעות של בעלת החנות. מה עוד שלעניות דעתי אותם האנשים שמתבטאים בצורה כזאת לא יפסיקו לדבר כך בשל התנהגותך, כי יש לכך סיבה עמוקה הרבה יותר, כדוגמת הגויים שאומרים "היהודים האלה". זה נובע מתסכול אישי שלהם, וקל להם ונוח לזרוק את הערות האלה, בכך הם מרגיעים את מצפונם שגם "הדתיים" לא כ"כ טובים, וזה נותן להם לגיטמציה להישאר בעמק הבכא. בכל אופן והיה ואתה צודק ומגיע לך עפ"י ההלכה, אתה רשאי לתבוע את ממונך. והיה ותרצה לוותר זו זכותך, וזה תלוי מה המקום הפנימי שלך בדבר. אבל אם אתה עושה זאת משום החשש מה יאמרו, אין זו סיבה מספקת. אתה תעשה את שלך, ואם הם יאמרו אז שיאמרו. כנלע"ד. בהצלחה.