מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
חושן משפט ודיני ממונות

הצגת שווא שמעוניין לקנות דירה כדי לגרם למוכר להוריד את המחיר

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שלום לכבוד הרב. אני רוצה לקנות דירה מסוימת, אמנם המוכר דורש עליה מחיר גבוה מידי לדעתי, ולא מוכן לרדת במחיר. האם אני יכול לבקש מכמה חברים שלי להתקשר למוכר, זה אחר זה בהפרשי זמן סבירים, והם יעמידו פנים כאילו הם מעוניינים לקנות את הדירה, וכשישמעו את מחירה יאמרו לו שהוא מחיר גבוה ואינו מתקבל על הדעת, כאשר כל המטרה היא להשפיע על המוכר שיוזיל את מחיר הדירה. האם יש בזה גניבת דעת או שמותר לעשות דבר זה?

התשובה

שאלה יפה. האמת שאת השאלה הזו שאלתי בעצמי את אחד הדיינים המפורסמים בארץ לפני כ - 15 שנה, והוא השיב לי שאף שהדבר מותר מהדין, בכל זאת אין לזה "ריח יהודי". ובכל אופן כעת בעוסקי בזה ראיתי שאין עניין זה פשוט כלל. ישנם כאלה שרצו לומר שאותם "מתעניינים" הם בעצם שלוחיו של הקונה, וזו בעצם דרך מכר וממכר. ונמצא שאינו מתכוון לגנוב את דעתו אלא ישנה כוונה רצינית של קנייה מצד המשלח, ויש למוכר את הזכות להחליט בעצמו בכמה הוא מעוניין למכור. וכן ישנם שכתבו שמותר לעשות זאת בתנאי שיורידו את המוכר עד למכיר המינימום שבשוק, ובכך בעצם אין עוולה, כי אכן המוכר עדיין מקבל מחיר ריאלי לשוק, ואין פה היזק. אבל אם בפעולה זאת גורמים למוכר להוריד את המחיר מתחת למקובל, אזי יש בכך נזק למוכר ואין השליח רשאי להיטיב לאחד על חשבון האחר. עיין עוד בשמרו משפט (ח"ח עמ' שמט), משפטי התורה (ח"ב ע' פד) ובמשפטי אמת (ח"ד סי' קנט עמ' 331). אולם לענ"ד נראה יותר כמו אותם הסוברים לאסור, ואפילו כאשר מטרת אותם שלוחים היא להוריד את המחיר למחיר ריאלי. והסיבה לכך היא שבעצם לא ניתנת למוכר האפשרות להחליט אם הוא רוצה להמשיך בשיחה או לא, ובעצם גונבים את דעתו. (ש"ע סי' רכח א-ד). ולא ניתן לענ"ד לדמות את זה למקח וממכר, שכן מילא אם מדובר באדם אחד שמתנהל מול המוכר, אז המוכר יודע כיצד להגיב ולהשיב לו, והוא בוחר מתי בעצם הוא רוצה להפסיק את המשא ומתן או להמשיכו, אבל כשמדובר באנשים אחרים שמבררים מול המוכר מבלי לציין שהם קשורים לפלוני ושואלים בשבילו, אז בעצם הם יוצרים אצל המוכר אשליה של לקוח חדש, וממילא הוא מגיב בהתאם, מה שאין כן אם היה יודע שמדובר בבאי כוחו של אותו פלוני מסתמא שלא היה מתייחס אליהם ואף לא היה עונה להם. וממילא נמצא שמצערים אותו וגונבים דעתו, שיש בזה אונאת דברים וגניבת דעת. כנלע"ד. מסקנת הדברים: נחלקו פוסקי זמנינו בדין זה. ולענ"ד יש לאסור.