חובת המגיה והסופר במקרה שנתגלה לאחר שנים שהתפילין היו פסולות

התשובה

זו שאלה מסוג השאלות שצריך ללמוד קודם את שאלת המבוא בספרנו כדי להבין את התשובה ההלכתית בדין זה. ולאחר הקדמה זו, נעסוק בדיני הממונות שמכילה השאלה. אף על פי שהפסול נמצא לאחר כמה שנים, מכל מקום אם הדבר פשוט שהפסול הוא משעת הכתיבה הרי הוי מכירה בטעות והם בעצם דברי הרמב"ם והעתיקם מרן (בסי' רל"ב ס"ג) וז"ל: המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפילו לאחר כמה שנים שזה מקח טעות וכו'. ובכסף הקדשים כתב על דברי מרן (בחו"מ סימן רלב סעיף יא), תפילין שנבדקו ונמצא בהם פסול, והקונה תובע מהסופר או ממי שמכר לו, כל שניכר שהפסול מתחילת הכתיבה הרי פשיטא שצריך להחזיר לו שכר. ועיי"ש מה הדין כשיש ספק מתי נעשה הפסול. ועיין בשו"ת חקרי לב (מהדו"ב ח"ב חו"מ סי' ל"ג). וכך פסק בספר מסחר כהלכה (סי' יג). אך עם זאת נראה לי שיש לו להשתדל להתפשר עם הסופר, ויש להזכיר כאן מעשה המובא בגמרא: (בבא מציעא פג,א): מעשה ברבה בר בר חנה ששכר שני פועלים להביא לו חבית יין לביתו. בדרך שהובילו את החבית לביתו נפלה להם החבית בלא כוונה ונשברה. ביקש מהם רבה שישלמו לו רמי החבית ולא היה להם כסף לשלם על הנזק, לקח רבה את גלימתם עבור שעשו לו היזק בשבירת החבית, פנו הפועלים לבית דינו של רב והתלוננו על רבה בר חנה שלקח את גלימתם. הזמין רב את רבה בר חנה וכששמע טענת שני הצדדים פסק לו רב שיחזיר להם את גלימתם. אמר לו רבה וכי כך הוא הדין? אמר לו כן, שהרי כתוב "למען תלך בדרך טובים" (משלי ב, כ) לפנים משורת הדין. ופירש רש"י: החזיר להם רבה את גלימתם אמרו הפועלים לרב, עניים אנחנו וטרחנו כל היום ואנו רעבים ואין לנו מה לאכול, אמר לו לך ותן להם שכרם גם כן, אמר לו וכי כן הוא הדין ליתן להם גם שכרם אחרי ששיברו לי את החבית ועשו לי היזק? אמר לו כן, כי כך כתוב בסוף הפסוק הנזכר לעיל. שכר המגיה כעת נדון לגבי החזרת שכר הגהה מהמגיה. שאלה זו היא מסוג השאלות שהתשובה עליהן מפתיעה מאוד ולכאורה הפך ההיגיון. ועל זה נאמר שדעת "בעלי בתים" הפך דעת התורה. התשובה הפשוטה לכאורה היא שודאי שצריך לדרוש מהמגיה החזר כספי על שכרו, שכן, תפקיד המגיה הוא לבדוק היטב שאין כל טעות בכתיבה, ועל כך משלמים לו. והיה אם נמצאה טעות הרי זה אומר שהוא אינו ביצע את תפקידו כראוי, ואם כן נמצא שעבודתו לא ראויה לתשלום כלשהו שכן הוא לא ביצע את מה שהוא נשכר עבורו, ובאמת שכך כתב בספר ויזרע יצחק (עמ' י'). אלא שכתבו הפוסקים (עיין בספר המסחר כהלכה סי' יג) שמקובל ונהוג שלא לדרוש ממנו את החזרת דמי ההגהה אם לא הגיה ברשלנות. וכיון שבדק כהוגן, אף על פי שאחריו מצאו טעות, הרי הדבר ברור שאחרי כל הגהה עלולים למצוא טעויות והמגיה בסך הכל בן אנוש שקורה שלפעמים לא שם לב לטעות, ואם באחת מעשרות פרשיות שהגיה מוצאים טעות עדיין אינו נקרא רשלנות. ויסוד הדבר שיש גדר של "בן אנוש" מובא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף נ"ו): במעשה בסופר שכתב ס"ת ומצאו בו טעויות רבות, והשיב שאם דרך הסופרים לטעות בכך אין הסופר חייב לשכור מי שיגיה אותם, מאחר ששכיח טעויות בכתיבה, ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו שלא יטעה כלל וכל כיוצא בזה אין דרך הבעלים להקפיד, ואחולי מחיל. ומיהו אם טעה כל כך שאין דרך הסופרים לטעות חייב מפני שזה מחמת מיעוט השגחת הסופר ופשיעתו. וכתב שם עוד הרשב"א, שמכל מקום דבר זה תלוי במנהג המקומות שישנם מקומות שהסופר הוא שדואג שהס"ת יהיה מוגה וישנם להיפך וכו'. וכן פסק הרמ"א (חו"מ סי' שו ס"ח): "אם הם טעויות שדרך הסופרים לטעות, אין הסופר חייב לשלם". ונמצא שאם פעמים בודדות מוצאים אצלו טעות, הן אינם מאותן שעליהן אמר הרשב"א שזה מחמת מיעוט השגחת הסופר. ועיין פתחי חושן (ח"ג עמוד שכה אות כ"א). ובפרט שבזמנינו יש בדיקת מחשב ואחרי ההגהה אנשים נותנים במקרים רבים לבדיקה במחשב, וזה עצמו גילוי דעת שחושבים שאולי המגיה לא הצליח לעלות על כל הבעיות מחמת שסוף סוף הוא בן אדם, ומהאמור לעיל נראה שגם אם נמצא אצלו טעות מגיע לו שכר. מה דין האדם שהניח תפילין פסולות? ובעניין אם צריך כפרה, נראה לי שאינו צריך כפרה על זה, כיון שכוונתו ומחשבתו היתה טובה, שהתפילין שלובש הם מהודרות. ודין זה נלמד ממה שראיתי למרן הבן איש חי זצוק"ל בספרו רב פעלים (חלק ד חלק אורח חיים סימן ב) שכתב בנידון זה בשם מהר"ח פלאג'י ובשם מרן החיד"א. וסיים שם, הרי נראה דאפילו דכפי ההלכה היו תפילין פסולין, עם כל זה, כל שלדעתו מכוין לשמים לקיים המצוה יש לו שכר תפילין ע"כ. ושוב ראיתי למרן הגרע"י זצוק"ל בספרו יביע אומר (חלק ז או"ח סימן ה) שהביא דברי הרב פעלים ז"ל הנזכרים. ועל כל פנים על הסופר להיזהר מאד בכתיבתו מכאן ולהבא, וידוע מה שאמרו חז"ל (בגמרא עירובין דף יג ע"א) אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר, כשהייתי לומד אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר (פירוש סופר) אני, אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם כולו. עיין שם וראה למרן ז"ל בשולחנו הטהור (אורח חיים סימן לב סעיף כ) וזו לשונו: צריך לדקדק בחסרות ויתרות שאם חסר או יתר אות אחת פסולים ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוי בכל יום בלא מצות תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן עד כאן. אמנם עתה ראיתי לגאון רבי צבי פסח פראנק זצוק"ל רבה של ירושלים (שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן לה) שדן בעניינו של אדם ירא שמים שמסר את התפילין שלו לבדיקת מגיה מומחה, שבדק וקבע כי התפילין כשרות ומהודרות. לאחר שנים כאשר נמסרו התפילין שוב לבדיקת מגיה, נמצאה טעות בתפילין שחסרה אות אחת בפרשה, טעות שנעלמה מעיני המגיה הראשון. כשהוא שבור ורצוץ התייצב האיש בפני רבה של ירושלים ונפשו בשאלתו, מאחר ועתה התברר כי במשך כל השנים הללו היה מעורטל ממצות תפילין וגם ברכותיו היו לבטלה, האם הוא זקוק לתשובה ותיקון מיוחד על כך? והביא שם את הרב דברי הרב פעלים הנ"ל והקשה מכמה גמרות (קושיות שהרב פעלים בעצמו נתקשה בהם וראו שם מה תירץ בזה) ותירץ שצריך לחלק בין טעות במציאות ,כגון האדם שהתגלתה טעות בתפילין לבין טעות בהלכה. ועל כן בטעות מעין זו יתכן שלא יקבל שכר, שהרי בפועל נמצא שלא הניח תפילין. ועיין שם שהאריך לדון להלכה בעניינו של אדם זה ובתשובה הראויה לו. אמנם בספר משנת יוסף (פניני יוסף ח"ג) מכתבי מרן הגרע"י זצוק"ל כתב שאעפ"י שהאחרונים דנו בדבר זה, העיקר להלכה שבתשובה בלבד די לו, ואינו צריך לסגף עצמו בתעניות וסיגופים, וכדאי שמעתה יקבל על עצמו להניח גם תפילין רבינו תם, ושב ורפא לו. עכת"ד. מסקנת הדברים: והיה והטעות הייתה כבר בכתיבת התפילין הרי זה מקח טעות והסופר צריך להחזיר ללקוח את כספו (אם זאת טעות שאי אפשר לתקנה), או לתקנה. בנוגע למגיה, נהוג שלא לדרוש את סכום ההגה בחזרה. ודעת רוב הפוסקים שכפרת אדם שהסתבר שבמשך שנים הניח תפילין פסולות היא לעשות תשובה, ויקבל על עצמו מעתה להניח גם תפילין רבינו תם ושב ורפא לו.